14:10
ישראל שונאת. לפני הכל היא שונאת ערבים. שנאה עמוקה, מאחדת, מטהרת, דה-הומניזציה, לאומנות, פחד וגזענות משמשים בה בערבוביה. היא גם שונאת מוסלמים, גם אם הם באים מצ'צ'ניה. רק מעט פחות היא שונאת מהגרים ופליטים, בעיקר אם הם שחורים - אותם היא מכנה בשטניות מסתננים. ואת השונים בתוכה, ובראשם החרדים, גם אותם היא שונאת, אבל פחות.
ככל שנאה, גם לשנאת החרדים יש מקורות, מניעים וסיבות, רק חלקם מוצדקים. החרדים שונים בכל: בלבושם, בשפתם, בערכיהם, בתרבותם וכמובן, באמונתם. הם מזכירים לנו את גולת אבותינו, אותה אנחנו רוצים לשכוח. הם עצמם תורמים לשנאה כלפיהם בגילויי אלימות מכוערים נגד השונים מהם, בהתנשאותם, כאילו ערכיהם הם המוחלטים והיחידים, בחוסר הסובלנות שלהם להלכות החילונים ובשאיפתם לכפות את מנהגיהם על הכלל.
הם נתפשים כ"פרזיטים" וכ"יונקי עטינים", כמי שחיים על חשבון הכלל ומעל לכל - כמי שלא משרתים בצה"ל, כמעט פשע בחברה הישראלית; הם לא "שותפים בנטל". העובדה שלמרות זאת הם מהווים את אחת משתי הקהילות העניות ביותר בישראל, לא מעוררת כל חמלה או אהדה כלפיהם. בעיני הרוב החילוני והליברלי בעיני עצמו, רק הם אשמים בעוניים, כאילו שאין חילונים שאשמים בעוניים, כאילו שהמדינה לא צריכה לדאוג לכלל העניים.
הם גם מאיימים להפוך לרוב, עוד פחד קמאי שמעורר שנאה כלפיהם. ילדים זה שמחה בישראל, אבל לא אלו של החרדים. אלו מאיימים. הדיבור המכוער על התרבותם דומה לדיבור על התרבות של נגיף או מזיק. כן, הם מדירים נשים, מקפחים ומשפילים אותן. מפלגותיהם אינן דמוקרטיות, צו התורה אינו צו הדמוקרטיה ומועצת החכמים אינה פריימריס. הם גם לא לומדים אנגלית ולא מתמטיקה, והכי נורא, הם לא ציונים, רחמנא ליצלן.
בקיצור, סיבות רבות לשנאת החרדים, חלקן מוצדקות וחלקן מקוממות. לצדם מתקיימת עוד קהילה, לא מעט ממאפייניה דומים, ואותה לא שונאים. לא שונאים? היא נתפשת כערכית, כמוסרית, כחלוצית, כציונית, כעמוד האש שהולך לפני המחנה. מספרה קטן כדי כמחצית ממספר החרדים ובכל זאת כוחה גדול הרבה יותר. היא יונקת הרבה יותר משאבים מהמדינה, והיא הסבה, מסבה ועוד תסב לישראל נזק גדול לאין שיעור יותר מזה של החרדים. היא מאיימת הרבה יותר על עתידה של המדינה ועל דיוקנה המוסרי והבינלאומי, היא עולה בסחטנותה על זו של החרדים, היא אלימה הרבה יותר מהם, מתנשאת, כוחנית ומאיימת לא פחות.
גם הלכותיה ומנהגיה, שפתה ולבושה, שונים מאלו של החילונים, ובכל זאת אלו לא נתפשים בעיניהם כאיום. גם היא מתרבה, ברוך השם, אבל זה לא ייחשב לה לעוון. נכון שהכיפה לראשיהם קטנה יותר, שפתם עדכנית, היחס לנשים מעט שוויוני יותר, והם משרתים בצה"ל, תודה לאל, ועוד איך. בניגוד לחרדים הם אחים. בניגוד להם הם ציונים, עומדים במבחן הקבלה. ציונים? ספק רב. אם מבחן הציונות הוא הבטחת עתידה של המדינה הציונית, כי אז דווקא הם מהווים את האיום הגדול עליה.
אבל את המתנחלים הישראלים אוהבים לאהוב. הם לא גלותיים כמו החרדים, אלא יפי הבלורית, גם אם היא מכוסה בכיפה. אלימותם וסחטנותם מתקבלות בסלחנות בלתי נתפשת, הם נחשבים לערכיים, הכי-הכי. גם הם מקשיבים לצו האלוהות והרבנות, אבל הדמוקרטיה שלהם רודנית וגזענית יותר מזו של החרדים. בכוח צוויהם הם מקיימים ומקדשים אפרטהייד.
טעות בכתובת, ישראל. ההיסטוריה עוד תשפוט מי משתי הקהילות הללו חרצה יותר את עתידה של המדינה לשבט. בינתיים כדאי לשאול: איך זה ששבט החרדים מנודה ומוקע, וזה של המתנחלים מהולל ומוערך. הייתכן שאנחנו רק גיבורים על חלשים?
הוספת תגובה
- 5minus
- 9plus
-
- 0minus
- 0plus
- 2minus
- 6plus
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
