13:02
תוצאות הבחירות הראו מעל לכל ספק, כי רוב הישראלים אינם מפחדים מ"המדינה הדו-לאומית". אף כי מרצ הכפילה את כוחה, הרי שככלל מקומן של "מפלגות החלוקה" במפה הפוליטית היה לשולי עוד יותר מבעבר. זאת, בעיקר לנוכח התרסקותה של קדימה והישג צנוע למדי ליורשתה, "התנועה", שבדומה לקודמתה שמה לה למטרה להציל את הרוב היהודי במדינת ישראל באמצעות ההפרדה המדינית בין ישראלים לפלסטינים.
נשאלת אפוא השאלה מדוע רוב הישראלים אינם מתרשמים מהמספרים שבהם מנופפים שוב ושוב באימה הדמוגרפים סופרי הערבים שלנו? מדוע רטוריקת האיום הדמוגרפי אין בה כדי לשכנע את הציבור בדחיפותו של ההסדר המדיני?
התשובה על תהיות אלו איננה מסובכת. האמת היא שהישראלים ברובם ערים גם ערים לאיומים הדמוגרפיים, אלא שהם סבורים כי הדרך היעילה ביותר להתמודד עם "הבעיה הדמוגרפית" הפלסטינית היא לשמר את המצב הקיים. מצביעי הליכוד-ביתנו או הבית היהודי ייעלבו אם יאשימו אותם בשאננות דמוגרפית. שכן, המשך הדיכוי, הכליאה והשעבוד של עם אחר, שאותו מקדמות מפלגות הימין, נועד לשבור את רוחו של העם המדוכא, הכלוא והמשועבד, עד שיבינו יותר ויותר מבניו שמוטב להם לחפש ארץ אחרת תחת השמש.
מותר להניח, שפוליטיקאים ואנשי ציבור רבים מקרב חסידי רעיון שתי המדינות מאמצים את שפת האיומים הדמוגרפיים ממניעים טקטיים, מתוך תקווה לרתום לצדם כמה שיותר אזרחים הדואגים לעתידו של הרוב היהודי. ואולם, השיח הדמוגרפי הוא חרב פיפיות. בעודו משרטט את תסריטי האימה של הצטמקות מתמדת של האוכלוסייה היהודית בין הירדן לים, מעמיק שיח זה בציבור היהודי את תחושות האימה והאיבה ביחס לעם הפלסטיני. תחושות אלה, מצדן, מזינות את כוחם של הגורמים הפוליטיים הלאומניים הימניים, המציעים להמשיך ולשכלל את האמצעים הקיימים לדילול האוכלוסייה הפלסטינית, ההולכים ופורחים בתנאי הכיבוש.
את חלוקת הארץ לשתי מדינות לשני עמים יש אפוא לקדם לא בתור מהלך להרחקת כמה שיותר פלסטינים מעיני היהודים - שאותו מקדמת ממילא מדיניות הכיבוש הנוכחית - אלא כאחת הדרכים האפשריות למימוש עקרון השוויון בזכויות הלאומיות בין היהודים לפלסטינים בין הירדן לים. דא עקא, עקרון שוויון הזכויות הלאומיות בין עמים שונים, שהיה נר לרגלי האידיאולוגיה הציונית לגוניה בתקופה שהציונות היתה התנועה הלאומית של העם הנרדף, איננו מובן מאליו ליהודים הישראלים בעידן מדינת הלאום של העם שחווה השמדה המונית לעיני אומות העולם האדישות. אם לפני השואה עקרון היסוד המוסרי של הלאומיות הציונית גרס כי היהודים, כמו כל עם אחר, ראויים לזכות להגדרה העצמית, הרי שאחרי השואה עבר המוסר הלאומי הציוני מטמורפוזה רבתי, תוך שהוא גורס כי גם ליהודים, כמו לאומות אחרות, מותר לגזול זכות זו מעמים אחרים.
הגיעה העת לתקן את היפוך היוצרות המוסרי-הלאומי הזה. את ההיגיון המעוות של "שוויון הזכויות" בכל הנוגע לדיכוי בין העמים יש להמיר בנאמנות מחודשת לעקרונות שוויון הזכויות הלאומיות בין העמים.
הוספת תגובה
- 4minus
- 29plus
-
- 1minus
- 9plus
-
- 9minus
- 2plus
-
- 0minus
- 2plus
-
- 2minus
- 0plus
-
- 0minus
- 0plus
הצעות מיוחדות
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
