רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קלדרון והחילונים המוקסמים

הח"כית החדשה ד"ר רות קלדרון הפכה לכוכבת הרשת, ובכך משתקף צימאוננו כציבור לשמוע דברי טעם, בעלי עומק תרבותי ורוחני. אפשר להתענג על כך כל זמן שזה לא יגרום לקברניטי קשת לחשוב על "דרשן נולד" או "מאסטר-speech" כריאליטי הבא. כשעלתה קלדרון לשידור בתוכנית רדיו בבוקר חג הפורים, כדי להשתתף בדיון על דרישתן של אורתודוקסיות פמיניסטיות לקרוא את מגילת אסתר בציבור, חזרה שוב על אחד המסרים העיקריים של נאומה המכונן: אשרינו שזכינו שגם החילוניים מגלים את עושר היהדות וניזונים ממנו. חיכיתי בסבלנות עד לסוף דבריה בתוכנית הרדיו, כי הייתי בטוחה שבגלל נושא הדיון, לא תחמיץ הזדמנות לקשר בין יחס ההלכה לנשים לבין השימוש המבזה שנעשה בגופה של אסתר במגילה. אך חיכיתי לשווא. נו, ברור. צדיקה קטנה מאוד שכמותי. למה שמלאכתי תיעשה על ידי אחרים?

לא צריך להיות כופר בעיקר או מחרב שמחות אובססיבי כדי לנגח את אתוס פורים. קריאת המגילה כפשט מעוררת תמיהות במקרה הטוב ופלצות במקרה הרע. יושב יהודי כנתין זר בארץ ניכר, עם מלך ליברלי ומתון, ובוחר לעשות פרובוקציות של גאווה לאומית שמסכנות את עמו. בארץ ישראל בינתיים יש אוטונומיית לאום (להזכירכם הימים ימי פוסט-הצהרת כורש), ואותו יהודי יכול היה "לעשות עלייה" ולממש את זהותו הלאומית, אך הוא בוחר להישאר בגלות ולהתגרות בגויים. מה יחלץ אותו ואת עמו מדייסת החנק שבישל? בתוליה של אחייניתו השווה. הסיפור הנורא הזה מסתיים במותם של עשרות אלפים חפים מפשע. מזל שהם גויים, אז זה לא ממש עצוב.

אם נתעלם לרגע מכל היבט לאומי או הומני אחר ונתמקד באותה נערה צעירה שנשלחת לבית המלך בתהליך סרסור ומסחור שאירוע מלכת היופי נראה כמו אולימפיאדת שחמט לעומתו, איפה פה יש סיבה אחת קטנה לצהלה ולשמחה? כאמא לבת וכסבתא עתידית לנכדה, סיפורה של אסתר, גם אם לא התרחש באמת, הנו פיסת פרוזה מרגשת המצליחה להעלות בי בכל פעם מחדש דמעות של חמלה. אפילו המרחק העצום של הזמן ופערי התרבות אינם מצליחים להקהות את האמפתיה העזה שכל אשה, פמיניסטית או לא, צריכה לחוש ליתומה המנוצלת. מה קלדרון חושבת על כך? לא שמעתי על זה מלה. האם נשמע את זה בנאומיה הבאים בכנסת?

רות קלדרון איננה אלא סמל, ומגילת אסתר אינה אלא דוגמה. בניגוד לנשים האורתודוקסיות החדשות, הרוצות אמנם לשפר את מעמדן אך זאת תוך הישארות במרחב האורתודוקסי ומחויבות לפרשנות האורתודוקסית של המקורות והטקסטים היהודיים – קלדרון ושאר "החילונים המוקסמים" נמצאים במרחב החופשי. יש להם את הפריווילגיה העצומה של מוח פתוח שלא נשטף במשך שנות הילדות על ידי חינוך דתי-אורתודוקסי (ואין כבעלת ניסיון כמוני להעיד עד כמה קשים כבליה של "הגרסא דינקותא" על חופש המחשבה). הם גם משוחררים מהטיות אמוניות ורליגיוזיות. למרות זאת אותם חילונים דבקים בחשיבה בתוך הקונצנזוס, ואינם מעזים לקרוא עליו תיגר, מאלף ואחד טעמים. רצון לשאת חן בעיני כלל הציבור, ונטייה להתבטלות אוטומטית מול הלמדנות האורתודוקסית, הם שניים מהם.

נאומה של קלדרון כבר זכה לקיתונות של גינוי מצד החרדים אך גם לבחינה ביקורתית מבריקה (שרית לארי, הארץ) של תכניו, בעיקר על ההתעלמות מהשיח החיצוני הקריטי בינינו לבין הפלסטינים. נראה לי שהנאום מנבא את מה שימשיך לקרות: בפרדס היהדות ייפגשו האורתודוקסים החדשים והחילונים המוקסמים, ילכו יד ביד במשעולים, ילחשו "באנו לשנות" וינגבו זה מעל לחיו של זה את דמעתה של הרבנית רחומי. ועל האסתרות שבפרס, מדי, אוקראינה, תאילנד וישראל – מי ירחם?
 



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות