טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בדיוק כמו הקיצונים המוסלמים

תגובות

סוגיית האיום במלחמת אחים אינה יורדת מהשיח הציבורי, ומשמשת בערבובייה טענות שונות. אראל סג"ל ניסה במאמרו (מעריב, כותבי ההיסטוריה, 14 בפברואר) ובראיון שערך עמי ברשת "גלי ישראל", לסתור את טענתי בדבר האיום המושמע מצדה הימני של המפה הפוליטית (הארץ, תפסיקו לאיים במלחמת אחים, 10 בפברואר), על ידי הצגת דוגמאות לאיומים דומים לכאורה שהשמיעו ידוענים המזוהים עם השמאל. בכך הוא ודומיו מחטיאים את ההבחנה המהותית הנדרשת בין שני איומים אלו - בדמוקרטיות, המדינה רשאית בחוק להפעיל אלימות כלפי אלו הפועלים בכוח לסכל את החלטותיה הדמוקרטיות גם לאחר שניתנה הכרעת בית המשפט העליון. סמכות זו היא בבסיס המושג ריבון דמוקרטי. קרי, קיים הבדל מהותי יסודי בין קריאה להפעלת כוח לשם אכיפת החוק שהתקבל באופן דמוקרטי על אלו המסרבים לקבלו, לבין קריאה להפעלת כוח כנגד המדינה בידי אלו המסרבים לציית להחלטות מוסדותיה.

אלו מוסיפים ומנסים לטעון כי ערכים כמו "דין תורה" ו-"ארץ ישראל" השלמה שווים במעמדם ובלגיטימיות שלהם לשלטון החוק, ובמשתמע הם מעניקים הצדקה ערכית גם לאיומים מימין. בכך הם פותחים פתח מסוכן להידרדרות לאנרכיה. בשלילת הדמוקרטיה וחוקיה כבסיס וכמכנה המשותף המוסכם והבלבדי לניהול חיי המדינה, תוענק לכול "שבט" במדינת ישראל הלגיטמיות להפעלת אלימות כנגד "שבט" אחר וכנגד נציגי המדינה על פי אמונתו.

גישתם של המאמינים עומדת על אַקְסיוֹמוֹת אמוּניוֹת, ומבקשת לכפוף את המציאות לאמונה. הדוגלים בגישה זו משעינים את עמדתם על טיעונים אמוניים. היא שונה מהגישה המתקיימת במישור הפוליטי המקובל בארצות דמוקרטיות, המחייבת לבחון ללא הרף מחדש את הנחות היסוד ולהתאים את העשייה הפוליטית למציאות המשתנה. הדוגלים בגישה זו משעינים את עמדותיהם על טיעונים רציונליים בתור הדרך היחידה לשכנע בצדקת דרכם ומבקשים את ההכרעה בדרך הדמוקרטית.

אלו המאמינים, רואים בטריטוריה חלק בלתי-נפרד מן הזהות האישית והמשותפת, ולכן גם חלק בלתי נפרד מזהותה של האומה. הטריטוריה הופכת למעין זיכרון קולקטיבי, מכנה משותף לקשרים הפנימיים בין חברי האומה. לפי גישתם, מעמדה של הארץ גובר על מעמדה של המדינה, משום שהחיבור אל הארץ נעשה על-פי הבטחה אלוהית, בעוד שהמדינה היא יציר חולף של האדם, שכל קריאת תיגר שלו על "גבולות המולדת" נתפשת כחילול קודש.

לעומתם, אחרים שכמותי, רואים בטריטוריה אמצעי לסיפוק צרכים מוגדרים שמקורם בתרבות, בחברה ובפוליטיקה. לאחר שנקבעה הזיקה הראשונית בין הציבור לטריטוריה המסבירה מדוע ציבור מסוים חי בטריטוריה שעליה הוא תובע בעלות וריבונות, היקף הטריטוריה יהיה תוצאה של ערכים, אינטרסים, תוֹעלוֹת וצרכים, הנבחנים כל העת ומשתנים בהתאם לנסיבות.

השינוי המתמיד המתקיים בגבולות של יישויות מדיניות לאורך ההיסטוריה האנושית הוא ההוכחה הנחרצת לכך שגבולות הינם יציר כפיו של האדם ולא של בורא עולם. לכן יש לקבל את דבריהם של הרבנים הראשים בתגובה להצעת ועדת פיל ב-1937 כי "מבחינה דתית טהורה...כל ויתור מדעת (על שטחים בא"י) מהווה חילול במזיד בקדושת הארץ ובברית בין הבתרים", אך ורק במישור האמוני אך לא במישור המעשי- פוליטי- מדיני.

לפיכך יש לשלול גם את הצהרתו של הרב גורן, שקבע ב-1995 כי "אין בכוח שום חוק לאומי או בינלאומי לשנות מעמדנו, זכויותינו... דינם של אזורים אלו, לפי דין תורה, כא"י תחת שלטון יהודי לכול דבר, ויש על כולה ריבונות, קניין ובעלות יהודית". קרי, יש לשלול את הכפירה בסמכותם ובלגיטימיות של המוסדות הנבחרים של מדינת ישראל, להכריע בענייני הגבולות והקניין של מדינת ישראל. קריאה זו שקולה מהבחינה הדתית למאמיניה לזו המוסלמית, שטוענת כי "אדמת פלסטין המוסלמית היא יחידה אחת שאינה ניתנת לחלוקה...לאיש אין זכות לחלק אותה או למסור חלק כלשהו ממנה".
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות