שומר הסף השביעי

ראש השב"כ יורם כהן לא הופיע בסרט הדוקומנטרי “שומרי הסף”, עובדה שעדיין מפיחה חיים בתקווה לאוסקר הבא. עד שיפרוש ויתגלה על ידי מפיק סרטים הוא ממשיך לכהן בתפקיד שומר הסף. הוא אחראי על כך שמקבלי ההחלטות יידעו מבעוד מועד על סכנה והוא אחראי לסיכולה. סמכויותיו רחבות מאוד, אם כי לא בלתי מוגבלות. הדרג המדיני, צה"ל, המשטרה, מערכת המשפט הישראלית - קל וחומר הצבאית - גם אם אינם כפופים לו, מתייחסים לבקשותיו ולהמלצותיו כאל הנחיות שמוטב לא לערער עליהן. אבל הוא גם האיש שצריך לשקול היטב מתי החלטותיו עצמן הן איום ביטחוני.

כהן הוא האיש שהחליט, בין היתר, אם לעצור באוגוסט שעבר את סאמר עיסאווי, אחרי ששוחרר בעסקת גלעד שליט, ואם וכיצד לחקור את ערפאת ג'ראדאת שמת בכלא מגידו. והוא יהיה גם מי שיצטרך לטפל בתוצאות ההחלטות הללו לפני שהן מתפתחות למרי כולל. כי כהן אינו יכול עוד להסתפק בכך שהניח על מפתן הממשלה את התבשיל שהקדיח, ולהמתין לכך שהאין־ממשלה תמציא פתרון. שהרי מה אכפת לאהוד ברק, עדיין שר הביטחון, להוריש אינתיפאדה קלילה לבנימין נתניהו? מה אכפת לנתניהו לקדם את פניו של אובמה עם "טרור פלסטיני" בדמות אלפי מיידי אבנים? ואפשר כבר לשמוע את נפתלי בנט שקובע שאין לתת פרס לטרור, את "אחותו" איילת שקד מסבירה ש"המהומות בשטחים הן תוצאה של עסקת שליט", ואת יאיר לפיד, אופס, אותו אי אפשר לשמוע, וגם לא את המופקדת על המו"מ, ציפי לבני, שעדיין אין לה מה לומר, כי עוד אין מו"מ ואולי גם לא יהיה אם תפרוץ אינתיפאדה. שוב מתברר ששומר הסף השביעי, יורם כהן, הוא שצריך לקבל את ההחלטה גם בעבור הדרג המדיני.

זו איננה צריכה להיות החלטה קשה, במיוחד אחרי שכהן כבר התנסה בשכמותה. באפריל 2012, בדיוק שנה אחרי שנכנס לתפקידו, הכריזו אלפי אסירים ביטחוניים על שביתת רעב במחאה על תנאי מאסרם. פחות מחודש אחרי שהתחילה השביתה חתמה ישראל על הסכם עם הנהגת האסירים - עוד הסכם עם "הטרור" - לפיו האסירים יתחייבו בכתב שלא יעסקו בטרור מתוך הכלא ובתמורה ישופרו תנאי מאסרם. השביתה הסתיימה בתיווך מצרי אינטנסיבי, והנה, להפסקתה נלוותה תוצאה מעניינת נוספת. מספרם של העצירים המינהליים צנח באופן דרמטי. אם לפני השביתה הוא הגיע ל-320, בתוך חצי שנה ירד מספרם ל-178 "בלבד". שום נס ביטחוני לא התרחש באותם שישה חודשים. הסתבר לראש השב"כ שאפשר להסתדר עם פחות מינהליים. האם גם מתוך 178 העצירים שנותרו אין כאלה שאפשר לשחררם? האם מתוך אלפי האסירים הביטחוניים שנותרו גם אחרי עסקת שליט אין כמה מאות נוספים - זקנים, חולים - שרצוי לשחררם?

כהן אינו צריך לחשוש מזעקות השבר של הימין או מעיקום האף של המרכז. גם בהסכם שנחתם במאי 2012, וגם כשנחתם הסכם דומה עם האסירים בשנת 2000, וכפי שקרה גם בעסקאות חילופי אסירים, קמו צעקות. אבל כהן מכיר היטב את הנתונים והוא יודע שלא רק שאזהרתו של השר משה יעלון לפני עסקת שליט, לפיה "שחרור האסירים יביא להרג של עשרות ואולי מאות אזרחים", לא התגשמה - גם מספרם ה"קבוע" פחות או יותר של אסירים ביטחוניים וירידת מספרם של העצירים המינהליים מעידים על כך, שלשחרור לא היתה השפעה של ממש על היקף הטרור.

כהן אינו רשאי להמתין עד פרישתו כדי לספר לציבור מה היא ההחלטה שנדרשת לאלתר כדי להדביר את הדליקה שפרצה לפני שתהפוך לתבערה. הוא כרגע האיש שצריך לתקוע את האצבע בסכר, להיות שומר סף.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5