טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מגנה כרטה נגד פייסבוק

תגובות

לפני כשבועיים קרא הנשיא ברק אובמה, במסיבת עיתונאים לצד ראש ממשלת בריטניה דייוויד קמרון, לאפשר לגופי הביטחון לפרוץ את ההצפנה במכשירים סלולריים. לדבריו, אסור שגופים אלו "יינעלו" מחוץ למכשירים סלולריים ואפליקציות המסרים במקרים של חשד לפעילות טרור.

זוהי עמדה נדירה, ולא פלא שלא זכתה לכיסוי נרחב: מול אובמה עומדות ענקיות הטכנולוגיה, אפל, גוגל, פייסבוק ודומותיהן, המתנגדות בתוקף. אובמה אמנם הביע תקווה שגם החברות מעמק הסיליקון מעוניינות לפתור את בעיית הטרור משום שהן "פטריוטיות". אולם בינתיים, החברות ש"נכוו" מגילוייו של אדוארד סנודן על עומק שיתוף הפעולה שלהן עם NSA, בשלהן: מכשירי הדגל שלהן כוללים הצפנה מובנית בלתי ניתנת לפריצה בידי הממשל, והן אף הודיעו שלא יפענחו מסרים גם אם הן יקבלו צו חיפוש בעבורם. 

בעידן הגלובליזציה אנו עדים לגידול ניכר בעוצמתם של תאגידי הענק. גם תהליכי ההפרטה הנמשכים גרמו לכך שמספר גדל והולך של תאגידים ממלאים תפקידים שהיו בעבר באחריותן הבלעדית של ממשלות. בניגוד לעבר, המדינה איננה בהכרח הגוף החזק היחיד שמפניו יש להישמר ושאת כוחו יש להגביל - גם גופים פרטיים יכולים לפגוע פגיעה קשה בזכויות הפרט. הצורך של אובמה לשכנע את ענקיות עמק הסיליקון לשתף פעולה עם צווי חיפוש של הממשל הוא, במובנים מסוימים, שיאו של תהליך היסטורי שבו כוחם של תאגידי ענק הופך אותם במקרים רבים לרב יותר מזה של ממשלות. 

האם יכול להיות ש-800 שנות היסטוריה מגיעות לסופן?

ב-1215 נחתמה המגנה כרטה, שהגבילה את כוחו של מלך אנגליה מול האצילים. צמצום זה של כוחו הבלתי מוגבל של השליט נחשב לתחילתה של הדמוקרטיה המערבית, שהגיעה לשיאה בחוקה האמריקאית, במהפכה הצרפתית ובמשפט זכויות האדם הבינלאומי, שנועדו כולם להגן על הפרט מפני שרירות לב ועריצות שלטונית. גם הריבון חייב לציית לחוק.

פרשת "סטטוסים מצייצים", שבה הסירה פייסבוק את הדף הפופולרי וחסמה את החשבונות של בעליו, ממחישה היטב את המצב החדש: בעלי הדף הפרו את מדיניות פייסבוק בכך שפרסמו פרסומות סמויות ללא גילוי נאות, תוך גריפת רווח נאה ועקיפת המודל העסקי של פייסבוק. התגובה של התאגיד למעשה הלא אתי הזה היתה בלתי-מידתית בעליל - סגירה מיידית של הדף, ללא כל שימוע או מראית עין של הליך הוגן, תוך כריתת מטה לחמו של בעליו ופגיעה קשה בחופש העיסוק שלו. ברור שרשויות הממשל לא היו יכולות לעשות זאת לאור מורא חוקי היסוד, בג"ץ והביקורת הציבורית. אך פייסבוק - ועמה תאגידי ענק אחרים - יכלה גם יכלה.

מצב דברים זה מחייב אותנו "להחליף דיסקט" ולכונן מגנה כרטה חדשה, שתאפשר להגן על הפרט גם מפני עריצותם של התאגידים. אלא שהמשפט המודרני, במערב כמו בישראל, מפגר אחר המציאות. בישראל, למשל, פסק ב-2006 בית המשפט העליון בראשות הנשיא אהרן ברק, כי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו - וזכויות היסוד שהוא מקנה - חל גם על תאגידים מסחריים. אלא שככל שההקבלה בין המדינה ובין התאגיד הופכת למוחשית יותר, כך קטנה ההצדקה להקנות לתאגידים זכויות חוקתיות, שכידוע אינן מוקנות למדינות, וגוברת ההצדקה להחיל עליהם חובות "ציבוריות". גם התביעה להבטיח הגנה אפקטיבית על זכויות האדם שוב אינה יכולה להיות מופנית אך ורק כלפי המדינה. הסכנה לזכויות האדם קיימת גם מצדם של גופים פרטיים. 

ד"ר עופר סיטבון הוא מנהל המכון לאחריות תאגידית, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים 

אייל עופר הוא ממייסדי עמותת "ישראל יקרה לנו"

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות