רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצילו, פלאפונים

תגובות

עשיית יין בכלא וטלפונים ניידים מוברחים — זוהי מורשת שעצירים לבנונים העבירו לעמיתיהם הפלסטינים בבתי הסוהר הישראליים. ואולי זו רק אגדה אורבנית, שהיה צריך לחכות ללבנונים חילונים ונוצרים כדי לייצר בבקבוקי פלסטיק יין שלא השתכרו ממנו (בשל האיכות והכמות), אבל עשייתו היתה אתגר ולגימתו — אשליה של חופש.

מה שבטוח הוא, שראשוני הניידים הוברחו באמצע שנות ה–90 ללבנונים שישראל חטפה לצורכי מיקוח, ושחיו במשך שנים רבות בניתוק גולאגי מדכא מבני משפחותיהם. גיל ההברחות כגיל בתי הסוהר בעולם, והן באות למלא צרכים בסיסיים. כמו הקשר עם המשפחה. בניגוד לאסירים פליליים, ובניגוד ללאומנים הגזענים היהודים הכלואים — לאסירים פלסטינים פוליטיים וביטחוניים אסור להשתמש בטלפון ציבורי. גם אין חופשות, ואסורה ההתייחדות עם בת זוג. דיכוי, השפלה ואפליה מנימוקי ביטחון.

בשנות ה–90 פחת מאוד מספר האסירים הפלסטינים בישראל, עם שחרורם של אלפי פעילי ההתקוממות הראשונה. מדיניות הסגר כבר פגעה בביקורים, אבל יחס השב"ס אז לאסירים הפלסטינים היה גמיש יחסית בכל הנוגע לדברים שהורשו להכניס לכלא: בגדים, שמיכות, ספרים, מזון, שמן זית וזעתר, ירקות, פירות, פלפל חריף לעזתים — שחבריהם לתא מהגדה זוכרים בחלחלה עד היום את ריחו השתלטן. פעם הוכנס גם גלון ויסקי, במסווה של שמן זית. ואולי גם זו אגדה אורבנית. וגם טלפונים ניידים הוברחו, ושימשו להתייעצויות פוליטיות בתקופה שבפתח העריכו שמתקדמים לקראת לריקון בתי הסוהר ולהסכם קבע ומדינה. השימוש בניידים היה זהיר ומדוד.

בשנות האלפיים, כשהכלואים התרבו והביקורים של בני המשפחות פחתו מאוד בשל הכתרים — התרבו הטלפונים המוברחים, והשיחות התארכו. מישהו ליווה בטלפון אם חולה שהלכה לניתוח, אחר "השתתף" בחתונת אחיו, שלישי — בלוויה. היו שניסו לסייע בפתרון בעיות משפחתיות. "במקום להגיד שלום, אני בסדר ולסגור, הם מקשקשים דברי רומנטיקה עם הנשים שלהם", התלונן פעם אסיר משוחרר.

האסירים העריכו שרשויות הכלא יודעות ועוצמות עיניים, כדי לאפשר להם לשחרר קצת קיטור. מדי פעם בוצעו בכל זאת חיפושים, והתא כולו הוענש. ואז שוב צצו הניידים. היתה תקופה שהוברחו ניידים, באמצעות תשלום עשרות אלפי שקלים שוחד בעבור כל מכשיר. תנחשו למי הלך השוחד. המשפחות חרקו שיניים ושילמו.

אני יודעת על ניידים בקציעות מאמצע שנות האלפיים, ששרדו אפילו שנה. שם, אומרים, יש אנטנה שמאתרת אותם. אומת ההיי־טק בטח יודעת גם להקשיב לשיחות. זו ההנחה של המשוחחים בטלפונים המוברחים: שהשב"כ מאזין להם. ולו מסיבה זו, מבין מאות הניידים שהוברחו לכל בתי הכלא בעשרים השנים האחרונות, השימוש ה"ביטחוני" (כלומר המסוכן, לטענת ישראל) היה יוצא הדופן. הרוב המכריע פשוט רוצה קשר עם הבית והעולם, בייחוד משום שישראל מגבילה מאוד את הביקורים.

זה קשקוש שהניידים שבידי כלואים פלסטינים מהווים סכנה ביטחונית המונית. קשקוש שנועד להגביר את ההסתה הלאומנית נגד הפלסטינים אזרחי ישראל, באמצעות ניפוח חומרת החשדות נגד חבר הכנסת באסל גטאס. כשהסערה תשכך, יימצאו דרכים חדשות להברחתם. אם באמת רוצים למנוע הברחות ניידים בעתיד, יש לאפשר לאסירים הפלסטינים להשתמש בטלפון ציבורי. אפשר להקשיב לשיחות בזמן אמת, להקליטן ולפענחן מיד, אפשר להציב סוהר שיקשיב. אפשר הכל ביחד. בזק תרוויח. לבוגרי הקורסים לערבית תהיה תעסוקה טובה. זהו הפתרון הביטחוני הפשוט והאנושי היחיד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות