טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אנחנו אכן "חציר העם"

תגובות

כמו בוא היורה, כך בכל שנה גם נוחתות בארצנו התוצאות העונתיות של המבחנים הבינלאומיים המשווים מבית מדרשם של פיז"ה וטימ"ס. וכתמיד, הרשת גועשת והעיתונות נרגשת. הייתכן כדבר הזה? אנחנו, אומת הסטארט-אפ, עם הספר, אור לגויים, משתרכים מאחור באולימפיאדת החינוך?

מה לא עשינו למען החינוך? שפכנו הון תועפות, עשינו רפורמה ענקית והוספנו עוזרת לכל גננת, הפכנו את הלמידה הרגילה ללמידה משמעותית, הוספנו לשש האוניברסיטאות 23 מכללות להכשרת מורים, הגדלנו את תקציבי המחקר והפיתוח, צ'יפרנו את המורים בתכניות "תמורה" ו"אופק חדש" (והענקנו לתכניות הללו שמות מרשימים), הכפלנו את מספר תלמידי חמש יחידות מתמטיקה, ארגנו תכניות חדשניות כמו "אמץ חלל" או "טיולים בגדה המערבית". ואחרי כל זה, אנחנו מלכי הפערים? אחרונים בכיתה הבינלאומית?

וכמו שאחרי היורה, מגיעים העגורים והסתוונית, כך גם אחרי כשלונות המבחנים מגיעים ההסברים השחוקים. מי צריך את המבחנים המיותרים האלה? אי אפשר להעריך את הגנום היהודי על ידי ציונים במתמטיקה ואוריינות, בלי הערבים היינו נראים יותר טוב, בעצם גם בלי החרדים.

כל אלו טיעונים שאכן נשמעו, וזה טיבו של הדיון הציבורי בענייני חינוך – עונתי, מתקרבן ובעיקר מתעלם מהמציאות. המציאות היא שכמחצית מהאוכלוסייה אינה זכאית לתעודת בגרות. אם כן, לאן הולכים המיליארדים המושקעים בחינוך? ובכן, הממשלה מממנת 220 ימי למידה, אבל בבתי הספר נלמדים רק 180. התשובה פשוטה: לא לומדים - לא יודעים.

תלמידים נבחנים ברמת גן, אשתקד
אילן אסייג

ביפן מתמלאות הרכבות התחתיות בתלמידי תיכון שסיימו את יום לימודיהם בשש בערב. ובימי ראשון המוזיאונים, המקדשים, והיערות מלאים בכיתות תלמידים עם מוריהם. שבעה ימי למידה בשבוע הביאו את יפן למקומות הראשונים במבחנים המשווים (ואחריה דרום קוריאה, סינגפור וסין).

בשנים האחרונות פגשתי אלפי מורים במסגרת לימודי תואר שני. מרביתם צמאי דעת, אידיאליסטים ומוכנים להשקיע רבות בתלמידיהם ועבודתם. אינני מקנא במורה הישראלי, יהודי כערבי. ההתמודדות היום יומית עם חוסר סדר ומשמעת, הנחתות מן הצמרת חדשות לבקרים, היעדר אוטונומיה מקצועית ובעיקר היעדר פרדיגמה (ידע מסכם) שתנחה את עבודתם המקצועית של עובדי החינוך מובילים לשחיקתם הקשה. כן, יש לא מעט חורים בהשכלתם המקצועית של המורים, אבל האחריות העיקרית לכך טמונה בהיעדר מנהיגות מקצועית. חילופים תכופים של ההנהגה הפוליטית, דרישות בירוקרטיות מופרזות וחוסר כבוד והערכה לעבודה הקשה של המורה.

בנוסף, מקצועות הליבה – ידע שאמור להיות משותף וחיוני לכל אזרחי ישראל, לא נלמד על ידי כל אזרחי ישראל. התוצאה היא כאוס גמור בתכניות הלימוד. זמן יקר נשרף על נושאים שוליים והתלמידים מוצפים ללא אבחנה.

היורה פסק, העגורים עפו והסתווניות נבלו. אחרי כמה ימים של תהדמה מתוצאות פיז"ה וטימ"ס, מתעפפות בעיות החינוך ומערכת החינוך חוזרת לנבול. בעוד שנתיים נתעורר שוב לכמה ימים. איך אמר ביאליק – אכן חציר העם.

פרופ' דוד חן הוא נשיא המרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות