ברק מחזק את איראן

שר הביטחון אהוד ברק נכנס לתפקידו לפני כארבע שנים. בתקופתו פעלה ישראל נגד המתקן הגרעיני הסורי ויצאה למבצע "עופרת יצוקה" בעזה. בעקבות הקמתה של ממשלת בנימין נתניהו, שברק הצטרף אליה בניגוד להבטחותיו לבוחרי העבודה, החל הצמד נתניהו-ברק לחתור לתקיפה של התשתית הגרעינית באיראן. תחילה נעשה הדבר בחשאי, אך באחרונה היה ברק לדובר קולני בעד פעולה צבאית. כעת הוא אומר, בניגוד לדעת מומחי מערכת הביטחון, שנותרה פחות משנה לפעולה.

לפי התגובה העולמית, דומה שהחרב שברק מצחצח היא חרב פיפיות. אם לפני כן ניתן היה להאמין בקיומו של תיאום ישראלי-אמריקאי צבאי בעניין ובמגמות משותפות של הדרגים המדיניים הבכירים, הרי שמאז תחילת מסעו הפומבי של ברק בולט הפער בין הצמרות.

במיוחד בולטים היחסים המתוחים בין בנימין נתניהו לבין הנשיא ברק אובמה, שדעתו האמיתית והשלילית על ראש הממשלה הובעה בשיחת אגב עם נשיא צרפת ניקולא סרקוזי, אך יש גם הבדלים ברורים בין עמדת ברק לבין זו של שרי ההגנה האמריקאים - תחילה רוברט גייטס, ולאחר פרישתו ליאון פאנטה.

פאנטה אינו נלאה מלומר שהגרעין האיראני אכן מדאיג מאוד ושאובמה לא ישלים עמו, אך באותה נשימה, ואף ביתר שאת, הוא מבהיר שתקיפה צבאית, להבדיל מעיצומים כלכליים, תערער את היציבות באזור ותפגע בכלכלה. החורף האמריקאי, שרווחת האזרחים בו תלויה בין השאר במחירו של הדלק להסקה ולהסעה, אינו מועד נוח לפגיעה במעצמת ייצור נפט ולתגובותיה נגד יצרניות אחרות במפרץ הפרסי.

דו"ח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, שהוקיע את איראן, לא הצליח לגייס את רוסיה וסין לפעילות נמרצת נגדה. האיראנים יכולים להתעודד: אחרי מסע המלים של ברק, הם חזקים יותר משהיו לפניו ובלעדיו. הדברת של שר הביטחון מעבירה את מוקד ההתעניינות מאיראן לישראל ומזיקה לאינטרס הישראלי.

Read this article in English: A double-edged sword



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות