בית המחוקקים הישראלי יקדים היום פרלמנטים רבים בעולם כשחברי הכנסת יציינו בשורת אירועים, ישיבות ודיונים את יום זכויות האדם הבינלאומי, החל ב-10 בדצמבר. בתאריך הזה בשנת 1948 אימצה העצרת הכללית של האו"ם את ההכרזה האוניוורסלית בדבר זכויות האדם.
ההכרזה נוסחה בצל זוועות השואה ולנוכח מיליוני פליטים חסרי בית. "הואיל והזלזול בזכויות האדם וביזוין הולידו מעשים פראיים שפגעו קשה במצפונה של האנושות", נאמר בהכרזה, "בניין עולם שבו ייהנו כל יצורי אנוש מחירות אמונה ודיבור ומחירות מפחד וממחסור הוכרז כראש שאיפותיו של כל אדם". בבסיס ההכרזה מונחת הזכות הטבעית של כל אדם לחירות ולשוויון, "בלא אפליה מטעמי גזע, צבע, לשון, דת, דעה פוליטית או דעה בסוגיות אחרות, מוצא לאומי או חברתי, קניין, לידה, או מעמד אחר". דגש מיוחד מושם על חירות המחשבה והמצפון, חופש הדת, חופש הביטוי, ויותר מכל - הזכות לאזרחות.
ממשלת ישראל אישרה את ההכרזה, והנוסח העברי שלה מופיע באתר הבית של הכנסת באינטרנט. עם זאת קשה לומר, שחברי הכנסת מחויבים לה, או לרוחה ועקרונותיה, שרובם מצאו ביטוי גם במסמך המכונן של מדינת ישראל, הכרזת העצמאות.
דו"ח "תמונת המצב" השנתי של האגודה לזכויות האזרח בישראל, שפורסם השבוע, חושף תהליך מואץ ומדאיג של כרסום בכל התחומים שהכרזת האו"ם מתייחסת אליהם: פגיעה בחופש ההפגנה, המחאה והביטוי וצמצום חופש הפעילות הפוליטית, הצרת צעדי מפגינים ופעילים, הגבלת חופש התנועה וההפגנה בשטחים, אפליה חמורה של נשים, שחיקת הזכויות החברתיות, ובעיקר - חקיקה אנטי-דמוקרטית פרועה.
קשה להאמין, שהח"כים האחראים לזרם העכור יהפכו את עורם, אך על עמיתיהם המאמינים עדיין באדם ובזכויותיו להשמיע קול רם וצלול של אזהרה מפני התהליך המסוכן, הרובץ לפתח הדמוקרטיה בישראל ומאיים להתנכל לה.
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
