בשורה טובה, למרות נאמן

בחירתם של ארבעה שופטים חדשים לבית המשפט העליון - השופטים נעם סולברג, צבי זילברטל, אורי שהם ופרופ' דפנה ברק-ארז - היא בשורה טובה למערכת המשפט, ואם לשאול מדבריו של יו"ר הקואליציה, זאב אלקין, ניצחון השכל הישר. לפני כחודשיים הובע כאן החשש מבחירתו של סולברג לכהונה בבית המשפט העליון, משום שהוא "מחשיב את חיזוק כוחה של המדינה יותר מאשר את זכויות האדם והאזרח" (ולא בשל השקפה פוליטית שמעולם לא יוחסה לו) - עמדה מדאיגה, בפרט "בתקופה שבה הכנסת מרבה בחקיקה אנטי דמוקרטית".

אם נדרשה הוכחה נוספת לסכנה הנשקפת כיום לדמוקרטיה הישראלית ולצורך "בחיזוק בית המשפט בשופטים בעלי השקפת עולם ליברלית", בא בני קצובר, ממנהיגי המתנחלים בשומרון, ואמר ש"הדמוקרטיה הישראלית סיימה את תפקידה, והיא חייבת להתפרק ולהתכופף בפני היהדות". משמח שפוליטיקאים דוגמת אלקין, דוד רותם ואורי אריאל, שנוהגים להתגולל על בית המשפט העליון, בירכו על הבחירה המוצלחת. אולם כעת עליהם להסביר את ניסיונם הנואל - בהובלת שר המשפטים נאמן ובסיועו של יו"ר לשכת עורכי הדין דורון ברזילי אשר לא היסס לבגוד בציבור עורכי הדין - לחוקק חוק רטרואקטיבי, פרסונלי ושרירותי רק משום שתוצאות הבחירות למועצת הלשכה לא מצאו חן בעיניהם. אם הסדר בחירת השופטים מוביל לבחירה ראויה, נשמטת הקרקע מתחת לטענה בדבר הצורך בשינויו.

ההסכמה על ארבעת השופטים לא נעשתה בזכות הפעולות הנכלוליות והספק-חוקתיות של נאמן, אלא למרות פעולותיו, שכן לאותה תוצאה אפשר היה להגיע מבלי לבזות את ראש הממשלה נתניהו בפארסה שהתרחשה שבוע שעבר בכנסת סביב הצעת חוק הלשכה. בית המשפט העליון הוא, כדברי ברק-ארז באחרונה, ממוקדי החוסן של החברה הישראלית. יש לברך את סולברג, זילברטל, שהם וברק-ארז, ולאחל להם שיצליחו בכהונתם כשופטים בעליון, שיגנו על ערכי היסוד הדמוקרטיים של ישראל ושיפתחו אותם.

Read this article in English: Despite Neeman



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5