די לסחבת המדינית

כמו היוזמות הקודמות לקדם את המו"מ על הסדר הקבע, גם הניסיון הירדני להפיח רוח חיים בתהליך המדיני נתקל במדיניות הסחבת של ראש הממשלה בנימין נתניהו. ברק רביד דיווח אתמול ב"הארץ", שבפגישה שקיים השבוע עם ראש צוות המו"מ הפלסטיני סאיב עריקאת בעמאן, מיאן שליחו של ראש הממשלה, יצחק מולכו, להציג את העמדה הישראלית בסוגיות הגבולות והביטחון. מולכו טען שעל פי מתווה הקוורטט מספטמבר אשתקד, המועד האחרון להגשת העמדות בעניין הגבולות והביטחון חל במלאת חודשיים לפגישה הראשונה בין הצדדים. משמע, בראשית חודש מארס ולא ב-26 בינואר.

אין זו הפעם הראשונה (ומן הסתם גם לא האחרונה) שנתניהו מתחמק מדיון על סוגיות הליבה שבלעדיהן אין שום משמעות ל"הכרזת בר אילן" בדבר נכונותו לקדם את פתרון שתי המדינות. סירובו של ראש הממשלה להציג את מפת הסדר הקבע שלו ולהגיב על המסמך הביטחוני של הצד הפלסטיני, הביא לכישלונן של שיחות הקרבה שנפתחו במאי 2010, בניצוחו של ג'ורג' מיטשל, שליחו המיוחד של הנשיא ברק אובמה. בסוף אותה שנה דחה נתניהו את הפצרות הקוורטט שיודיע על הכרתו בגבולות 1967 כבסיס למשא ומתן - מהלך שנועד למנוע את המשבר סביב הפנייה הפלסטינית למוסדות האו"ם.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות ישירות אליכם

נתניהו לא תובע את פסק הזמן הנוסף כדי לגבש את עמדתו בנוגע להיקף הנסיגה הישראלית מהגדה המערבית וסידורי הביטחון בשטחים. השקפת עולמו לגבי גורל השטחים והצרכים הביטחוניים של ישראל אינה צפויה להשתנות בשישה שבועות. שיטת הסחבת, כמו עידוד הבנייה בהתנחלויות בגדה ובמזרח ירושלים, משקפת מדיניות חסרת אחריות, שמתעלמת מהשינויים המתחוללים באזור ומגבירה את בידודה של ישראל. נתניהו הבטיח לציבור הישראלי לפעול ללא לאות לקידום הפתרון של שתי המדינות. דחיית המועד להגשת העמדות לקוורטט תאריך את חייה של ממשלתו, אך תזיק לאינטרס הלאומי.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות