השיטה של אלדד יניב

אד כבד של סירחון מחניק עולה מהדברים שסיפר אלדד יניב לגידי וייץ ‏("בעתיד המאוד לא רחוק יכניסו אנשים לכלא על דברים שאני עשיתי", "הארץ" 20.4‏).


יניב, על פי עדותו, היה חלק מאותה "קוזה נוסטרה" פוליטית שיודעת איך להשיג הטבות, לפגוע בחוק, לאיים על יריבים, לקדם נאמנים ובעיקר את עצמה, ולארוג תוכניות פוליטיות ואסטרטגיות שאין בהכרח קשר בינן לבין האינטרסים הלאומיים.


שיטת הממשל בישראל איננה פחות טהורה משיטות העבודה בדמוקרטיות אחרות. תעשיית הלוביסטים שמכירים את כללי המשחק בין הון, שלטון ותקשורת איננה המצאה ישראלית, ובישראל עצמה היא איננה המצאתו של יניב. אם קיים חידוש הוא טמון באפסותו של הביטוי "כללי משחק".


עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

הגבולות, על פי יניב, נמתחים, באמצעות אנשים הדומים לו, למרחבים לא מוכרים, בשירותם של אנשים שמציגים עצמם כנבחרי ציבור, שמתעטפים באידיאולוגיות מרשימות ושבטוחים שקיימת זהות מובנית בין האינטרס הפרטי שלהם לאינטרס הציבורי. סיפורים דומים נשמעו בעבר מפי פורשים שהחליטו לטהר את עצמם בתהליך של חזרה בתשובה. אנשים שבהיותם בעמדות כוח הטיחו רפש ביריביהם, ומשהחליטו לפרוש מן המשחק - קובעים שהשיטה היא שאשמה.


גם יניב יוצא נגד השיטה וגם הוא מספר כי ביקש סליחה מנפגעיו. אלא שהביקורת על ההתנהלות של יניב אינה מייתרת את הצורך בהפקת לקחים. קל מדי למשוך בכתפיים ולהאשים את "השיטה", כאילו ללא להקות של שתדלנים ולחשנים המצב היה טוב בהכרח. מנגד, תהיה זו תמימות להאמין שבמחי יד אפשר לקרצף ריקבון פוליטי שאינו מכיר שיטה אחרת. הציבור אינו יכול לצפות שדווקא נציגיו, שניזונים מאותה שיטה, שפועלים כדי לצמצם את כוחו של בג"ץ להפריע להם, שרואים בפרקליטות אויב ובמשטרה כלבי ציד - הם שיטהרו את האורוות. אבל לציבור יש כוח פוליטי שבאמצעותו הוא יכול וחייב להעניש את יצרני השיטה ואת יציריה.

Read this article in English: The stench of corruption



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות