הממשלה הנוכחית מקדמת יוזמות חקיקה הפוגעות בזכויות אדם ובשלטון החוק. היוזמה האחרונה, של משרד הפנים, אמורה להשפיע לרעה על מבקשי מקלט ופליטים, תוך כדי פגיעה באפשרות לביקורת שיפוטית. ההצעה קובעת, שעתירת מי שכניסתו לישראל סורבה לא תישמע כל עוד לא יצא מישראל. ההוראה לא תחול אם נשקפת סכנה לחייו או לגופו במקום שממנו הגיע, אלא אם קצין ביקורת הגבולות קבע שלטענה כזאת אין בסיס.

סייג זה הוא קריטי: הניסיון מלמד, שמנגנון בדיקת בקשות הפליטות מובנה באופן הדוחה אותן בשיטתיות. קצין ביקורת הגבולות, הנהפך למעין שופט בית דין שדה אף שאין לו כלים לקיים בדיקה ראויה, עשוי לדחות טענות באופן גורף. כך יישלחו מבקשי מקלט למדינות מסוכנות להם, ומשם לא יוכלו למעשה להגיש ערר על הרחקתם. הרוח האמיתית של החוק עולה מדברי ההסבר לו. "כיום שוהים בישראל למעלה מ-60,000 מסתננים", נכתב, ומוסבר, ששר הפנים אלי ישי פועל לפתור את ה"תסיסה הקיימת בשטח בנושא". מאחורי מכבסת מלים זו יש ניסיון לצמצם את הביקורת השיפוטית ולהתנער מחובות ישראל כמדינת חוק.

על פי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, כ-80% מהמכונים "מסתננים" שנכנסו לישראל עד סוף 2011 באו מאריתריאה וסודאן, מדינות שישראל מעניקה לאזרחיהן הגנה קבוצתית זמנית ואשרת שהייה. רוב האוכלוסייה שההצעה, בלשונה, מכוונת למצוא "פתרון לבעייתה" היא אוכלוסייה שחל עליה עקרון "אי-החזרה". עיקרון המקובל במשפט הבינלאומי והישראלי וקובע, שאין לגרש אדם למקום שבו נשקפת סכנה לחייו או לחירותו. ההצעה הנוכחית אינה מתחשבת בסכנה לחירות - סוגיה קריטית ביחס למבקשי המקלט מאריתראה - ומאפשרת לשלוח אדם למקום המסכן את חייו בשל החלטה של קצין ביקורת הגבולות. מוטב לשר הפנים להסיר הצעה זו משולחנו ולחדול מהתעמרותו העקבית במבקשי המקלט ובשלטון החוק בישראל.