ממשלת ח"י

התוכניות שיגובשו בהסכמים הקואליציוניים ידרשו הליכי חקיקה מורכבים וממושכים ומימושן יארך זמן רב, אם בכלל יגיעו לכלל ביצוע. לעומת זאת ישנו שיפור אחד מיידי שאפשר להגיע אליו ללא דיחוי בעת הרכבת הממשלה: צמצום מספר השרים. פעם היה חוק שהגביל את מספר שרי הממשלה ל-18, אלא שאהוד ברק ביטל את החוק בהליך מזורז בכנסת בעת המו"מ הקואליציוני שניהל לאחר בחירתו לראש ממשלה ב-1999, והרכיב ממשלה של 24 שרים.

מאז הלכו הממשלות וגדלו עד שהתנפחו למספר האבסורדי של 31 שרים (כולל 4 שרים בלי תיק) פלוס 9 סגני שרים בתחילת הקדנציה של ממשלת נתניהו היוצאת.

לפחות מפלגה אחת (יש עתיד) חרטה על דגלה את צמצום גודל הממשלה ל-18 שרים לכל היותר, המופקדים על משרדים בעלי תוכן ממשי (ולא, למשל, שר "לקשרי הממשלה עם הציבור" כפי שהיה בממשלה היוצאת) וללא שרים בלי תיק. הייתי מוסיף גם תקנות חדשות למינוי סגני שרים: לא ימונה סגן שר בעת הרכבת הממשלה; שר המבקש מינוי סגן במשרדו, יגיש לממשלה בקשה מנומקת, כולל תפקידיו וסמכויותיו של סגן השר המיועד; הממשלה תהיה רשאית לדחות את הבקשה על הסף, או למנות ועדה בהרכב שני שרים (שלא ממפלגתו של השר המבקש) ואיש ציבור (שופט?), שתגיש את החלטתה לממשלה בתוך שבועיים מעת מינויה; החלטת הוועדה תהיה מחייבת ללא שיקול דעת נוסף (גם לא של בג"ץ); נוהל זה יחול גם על סגן שר במשרד ראש הממשלה.

הליך כזה ימנע מינוי סגני שרים מיותרים ובזבזניים ויצמצם את משרת סגן השר אך ורק למשרדים שהם עמוסי עבודה במיוחד ובשל כך יש הצדקה למינוים.

בידי יאיר לפיד ומפלגתו נפלה הזדמנות בלתי חוזרת, כאן ועכשיו, לבצע שינוי לטובה ולהגשים בכך אחת מהבטחותיו לציבור. אם לא יאפשרו לנתניהו לפתור בעיות פרסונליות של שרים ממורמרים בממשלה היוצאת ושל חברי כנסת "בכירים" שלא נאה להם להיות "סתם" מחוקקים, זה יאותת לציבור ש"יש עתיד" מתכוונת ברצינות למה שהיא מבטיחה לבוחריה ויהווה סמל משמעותי לבאות.

פרופ' דוד גילת, תל אביב

מה שמותר ללפיד

בתגובה על "הלפיד'ז" מאת דימיטרי שומסקי ("הארץ", 3.2)

ערביי ישראל מהווים מיעוט, אך ניתן להם, ובצדק, לבחור את נציגיהם לכנסת כראות עיניהם. מטבע הדברים מהווים נציגים אלה מיעוט גם בכנסת, ולכן השפעתם על ההחלטות שם מוגבלת מאוד. אין בכך "הרחקה" שלהם מ"מוקדי קבלת ההחלטות", כדברי דימיטרי שומסקי, אלא תוצאה מובנת מאליה של היותם מיעוט.

עמדתם ונאומיהם של נציגים אלה הם לרוב בגנות ישראל ומותר לח"כ יאיר לפיד להסתייג מהם ולא לשתף עמם פעולה, כשם שהוא מסתייג מדעות של מפלגות אחרות ולא רוצה לשתף אתן פעולה, למשל ש"ס, וכשם שמרצ ואחרים אינם רוצים לשתף פעולה עם הליכוד.

כל זה נראה לי תקין ודמוקרטי לחלוטין. בשלטון רב-מפלגתי אתה יוצר קואליציות עם מפלגות שיש לך מינימום של הבנה משותפת אתן ודוחה שיתוף פעולה, למשל להקמת גוש חוסם, עם מפלגה שאתה חולק מכל וכל על האידיאולוגיה שלה.

אשר לציטטות שמביא שומסקי מדברי אישים בעברנו - אלו אינן נוגעות כלל ועיקר לנושא הספציפי שנדון כאן, אלא לשוויון בכלל, או לשעבוד עמים אחרים. אני מסכים שבתחומים אלה נותרה עוד עבודה רבה - לנו וגם למדינות רבות אחרות, ובפרט למדינות ערב. אני בטוח שח"כ לפיד היה מסכים לכך.

ריצ'רד וייס, חיפה

ההיבריס כאויב

לא הצבעתי "יש עתיד", אך כשהסתמן הישגה הגדול בבחירות אמרתי לעצמי שאולי אין כאן בשורה לשלום במזרח התיכון ולסופו של עידן הקפיטליזם החזירי במדינה, אבל אנשים צעירים וחדשים במערכת נותנים תקווה שנחלש הגוש, שאיים על דמותה הדמוקרטית של המדינה ועל תדמיתה בעיני העולם, וגם זה עניין לא מבוטל בימינו. עוד אמרתי לעצמי, שבעניינים אלה חוסר ניסיון הוא אולי גם יתרון. אלא שעד מהרה התבדיתי.

על ההצהרה מחוסרת התבונה שהשמיע יאיר לפיד בנושא "הזועבי'ז" כבר קיבל על הראש מספיק ואין ברצוני להוסיף על כך. הצהרתו בדבר כוונתו להתמודד על תפקיד ראש הממשלה בעתיד, גם היא היתה מיותרת. ברור שבהצהרה זו הוא עורר מתרדמתם את פחדי ראש הממשלה הנוכחי והקים עליו אויב שאתו הוא צריך לעבוד. המסיבה העליזה שערך לרגל הניצחון היתה אולי חשובה לגיבוש הצוות, אבל ההדגשה של הניצחון, שביטאה בצד השמחה גם זחיחות, היתה מיותרת לחלוטין.

כבר אמר מי שאמר, שאין טעם לרקוד לפני שהתזמורת מנגנת (וזאת אף שבמסיבה היא ניגנה לא רע), ואין טעם להכריז על ניצחון בטרם צלח הצוות לפחות את המשא ומתן הקואליציוני הקשה שעומד לפניו, בהשגה חלקית של יעדיו. חברי "יש עתיד" יודעים ודאי שהם צועדים על בית קברות של מפלגות מרכז שהתחילו עם יומרות גדולות וסיימו בפח הזבל של ההיסטוריה הפוליטית וזה צריך להטיל עליהם גם אחריות וגם צניעות.

שאול ובר, רמת גן

כלב תקיפה

בתגובה על "כלב שמירה עם מחלות ילדות", מאת אבי שילון ("הארץ" 6.2)

ניתן אולי לקבל את דברי אבי שילון כפשוטם, אך אי אפשר שלא לציין כי מאמרו מתעלם לחלוטין מן העובדה ש"ישראל היום" הוא חינמון המופץ באגרסיוויות רבה ולכן אין פלא שתפוצתו הנרחבת היא תחרות בלתי הוגנת.

נכון שרוב העיתונות בארץ נמצאת בבעלות של אישים בעלי נטיות פוליטיות וכלכליות מגוונות וכולם רואים בכך עסק למטרות רווח. לעומתם, את "ישראל היום" יסד ומימן שלדון אדלסון, שהצהיר על כוונתו לתמוך בבנימין נתניהו, והרווח הכספי מכך אינו עומד בראש מעייניו. יותר משיש כאן "כלב שמירה", יש כאן "כלב תקיפה" שמוכן לעשות הרבה למען השגת מטרותיו של מממנו.

גליל אלישיב, כפר סבא

אבידות כואבות

ארגון נפגעי פעולות האיבה היציג בישראל ביקש להנציח את חללי פעולות האיבה בהיכל הזיכרון לחללי מערכות ישראל, שיוקם בהר הרצל שבירושלים, אך בית משפט העליון דחה את עתירתו.

לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין, כי אזרחי ישראל עומדים בחזית קו האש. אותם אזרחים שנרצחו, נפגעו, התייתמו, התאלמנו או נשארו בהלם וטראומה, רובם שירתו בצבא ולחמו במלחמות. עם אחד אנחנו וכשאנחנו עומדים אל מול האויב וחווים אבידות כואבות, לכולנו ראויה הנצחה זהה.

לא כך החליט ההרכב בראשות נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, אשר ציין בפסק הדין, כי הוא מבין ללבם של קרובי נפגעי האיבה, אך בסמכות הממשלה לקבוע בעניינים אלה.

אני מקווה שקולם של נפגעי הטרור יגיע אל הח"כים החדשים, וכי האחריות שהם נושאים על כתפיהם תוביל אותם למעשים ושינויים מהותיים בחברה הישראלית, בין השאר גם בעניין ההנצחה של נפגעי הטרור.

קובי קמחי, ניו יורק