בדיון המתנהל עתה סביב צירופה של ש”ס לממשלה מוזכר שוב ושוב החשש שהקופה הציבורית תמשיך להיפגע מהפגע הזה. אין ספק שזה דבר חשוב, אולם הפגיעה בקודשי ישראל אינה זוכה לשום דיון.

בין ש”ס לבין שמירה על רוח ישראל אין ולא כלום. בטלנים לומדי תורה מעולם לא ייצגו את רוח ישראל סבא. שום דבר חוכמה לא יצא מרבבות חובשי ספסלים שגזל הקופה הציבורית אומנותם.

יש להקשיב לשר ההיסטוריה. אנחנו עם ששרד באלפיים שנות גלות, תקופה שבה קמו ונפלו ממלכות, ותרבויות פרחו ונכחדו. עברנו את דרך הסכנות והייסורים הודות לתורה ולשמירתה, הודות לאמונה עמוקה בקודשי ישראל, הודות ללימוד תורה לשמה. בכל תקופת הגלויות שמרה הדת היהודית על עצמה. שום שלטון חילוני לא מימן את לימוד התורה, ומכאן סוד כוחה.

יש הלכות ברורות של הרמב”ם, שאין לקבל שכר על לימוד התורה “וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון וסוף אדם זה שיהא מלסטם את הבריות”. “תורה ציווה לנו משה” ועל קיום מצווה לא משלמים ולא מקבלים שכר. ש”ס, מטרתה שוד הקופה הציבורית כדי להושיב בטלנים בישיבות ולכנות אותם “תלמידי חכמים”. על כך נאמר בויקרא רבה: “כל תלמיד חכם שאין בו דעת, נבלה טובה הימנו”.

ש”ס מתיימרת להחזיר עטרה ליושנה. מעולם לא היה ביזוי כזה של קודשי ישראל בשם התורה ובמיוחד לא ביהדות המזרח. בקהילות בגדאד ואיזמיר ובמיוחד בתימן ובקהילת חלבּ הקפידו על הלימוד בשעות הערב המאוחרות כדי לאפשר לכל העובדים להשתתף בלימוד. ועתה, בשמם, ש”ס מחזרת על הפתחים כדי להעשיר רבנים ובניהם באמצעות בד”צים ומשרות ממשלתיות.

נביאי ישראל דרשו צדק חברתי, וכדברי ישעיהו: “כִּי הָיִיתָ מָעוֹז לַדַּל מָעוֹז לָאֶבְיוֹן בַּצַּר לוֹ”. בכספים שייחסכו מירידת ש”ס לאופוזיציה יהיה אפשר להעלות רבבות מעל לקו העוני.
יש לנתק את ש”ס ממנעמי השלטון כדי להציל את המדינה וכדי להציל את קודשי ישראל וכדי לשמר את המורשת המפוארת של יהדות המזרח.

ד”ר מיכה אנקורי, כפר ויתקין

----------------------------------------------------------------------------------------

פתרון אפשרי

זה בא בשם השוויון בנטל, וזה בשם שימור עולם התורה. שני עקרונות יפים. ואנחנו האזרחים רוצים את שניהם וגם ממשלת אחדות, ובשום אופן לא מלחמת אחים. האם הגשמת כל המשאלות תיתכן יחד?

החשש לעתיד עולם התורה מקורו בכך שאנשים צעירים המתגייסים לשנים מספר יוצאים מהמסגרת, וכשישתחררו יתקשו לחזור אליה.

פתרון אפשרי לחשש אמיתי זה, בהנחה שרובנו איננו רוצים בהרס לשמו, הוא להקים ישיבות במסגרת הצבא. אינני מתכוון שבכל בסיס יוקם מבנה לתפארת עטוי שיש. כוונתי היא, שלחיילים בשירות סדיר יש שעות פנאי רבות, שבהן הם צופים בטלוויזיה או משחקים שש־בש. חייל שירצה בכך ייכנס לחדר שהוכן לכך וילמד מתוך ספר שהביא מהישיבה שלו, לא על חשבון צה”ל, כשהוא לבוש מדים, והחגור והנשק לידו.

ישיבות יוכלו לספק רבנים/מורים, אם די חיילים בני אותה ישיבה משרתים בבסיס אחד. כמובן, ברגע שחיילים אלה יידרשו לפעילות צבאית כלשהי הם יעזבו את הלימוד ויתייצבו, כמו אנשי זק”א המתייצבים מיד בעת אירוע.
 

פרופ’ ישעיה נבנצל, ירושלים