המעמד איבד את מעמדו

השימוש הנפוץ והיום־יומי במונח מעמד: מעמד נמוך, מעמד בינוני ומעמד גבוה, בעיקר בימים אלה ובקשר לתקציב, הוא מקומם ומרגיז, וגם מעיד על חוסר הבנה של התמורות החברתיות והשתקפותן של התמורות בשיח הפוליטי והחברתי. המונח מעמד כולל את התפישה של שייכות נצחית או מתמשכת לשדרה חברתית מסוימת. ובעבר הוא היה יקר לשני הקצוות הקיצוניים בהשקפת העולם הפוליטית - לחסידי עליונות האריסטוקרטיה מחד גיסא ולחסידי הקומוניזם מאידך גיסא.

בעבר המעמדות היו סגורים והשייכות היתה מוחלטת. גם כשבני אריסטוקרטיה מרוששים התחתנו עם בנות סוחרים עשירים, התפישה שמשפחת הכלה היא נחותה לתמיד, לא פחתה. אפילו ב–1936, כשאדוארד השמיני נאלץ להתפטר מכס המלוכה הבריטית היה זה לא רק משום שהאשה שבחר להינשא לה, וואליס סימפסון, היתה גרושה (פעמיים), אלא גם בגלל היותה "קוֹמוֹנר", כלומר שייכת למעמד שבית המלוכה אינו מתחתן אתו.

חסידי הקומוניזם גם הם קידשו את המונח מעמד, מתוך ההשקפה שלהם שהפרולטריון הוא המעמד שעתיד לנצח במלחמת המעמדות השלטת בהיסטוריה, ולכבוש את השלטון במדינות.

מושג המעמד קשור באופן ברור עם השקפות עולם שאבד עליהן כלח, והולך ומתמעט השימוש במונח זה לטובת מושגים מודרניים יותר כמו עושר ועוני, אינדיווידואליזם, חברה על־מעמדית, שוויון הזדמנויות, מוביליות חברתית ועוד - מושגים המדגישים דווקא את התנודה החברתית הפתוחה לפני כל אדם. בשיח הפוליטי והחברתי הנאור אין מדברים עוד על מעמדות אלא על רמות ההכנסה, שיכולות כמובן להשתנות.

עשרות פעמים ביום, כששומעים ברדיו או בטלוויזיה את המונח מעמד נמוך, או בינוני, או גבוה, התגובה היא שגם דוברים רציניים מוטב שישקלו את הצורך המובן מאליו להשתחרר ממונח אנכרוניסטי כמו "מעמד", בעיקר לגבי החברה בישראל.

פרופ’ חדוה בן ישראל, ירושלים

תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ