טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איפה אנחנו ואיפה העם

תגובות

הדיון המתמשך ב"הארץ" על קיומו ונחיצותו של השמאל בישראל והמסקנות שאליהן מוליכים המשתתפים בדיון, מעניינים מאוד אך כמעט שאינם רלוונטיים. רגע לפני מלאות 50 שנה למלחמת ששת הימים, שאחת מתוצאותיה היא הכיבוש, כאשר העולם אינו יכול עוד לשאת את המצב האנומלי הזה (של כיבוש) ובארץ נשמעות קריאות לסיימו — בארץ ובמדינה קיים מצב פוליטי ותודעתי שונה.

אין קשר בין הכתיבה כאן, כולל זו שלי, לבין האירועים המתחוללים בחוץ. החמצנו כנראה את האפשרות להגיע לפתרון על ידי היפרדות מן הפלסטינים, הפתרון האפשרי היחיד לדעתי. תרגילי פיקוד העורף, איומים למיניהם והאינתיפאדה השלישית "הקטנה" המתרחשת והרוחשת כבר שנה, רק מזכירים לנו מה משתולל בחוץ.

העם רוצה ליכוד. הוויכוחים ב"הארץ", שרק לפני זמן מה פירסם את מספר מנוייו, לא מגיעים אל העם. הדרך השלישית של ארי שביט מעצבנת כמה קוראים וכותבים בעיתון. נו, אז מה. ח"כ זהבה גלאון מוחה על הניסיון "להשמיד" את מרצ, כדבריה, ובאיש מלבד קוראי העיתון זה לא נוגע.

בנימין נתניהו, בכמעט עשרים שנות שלטונו, הצליח להחדיר לשיח ולתודעה הציבוריים את המושגים שבהם הוא חושב: "יהודים" במקום "ישראלים", "מדינה יהודית" ולא "מדינת ישראל" ו"רוצים להשמידנו" על כל צורותיו.

אופוזיציה — אין. לא יצחק הרצוג וקודמתו, לה היה סיכוי מסוים להוליך מהלך, לא ציפי לבני, לא נפתלי בנט (האדם הכי נחמד בפוליטיקה הישראלית, אך הקיצוני בדעותיו הימניות), ובוודאי שלא יאיר לפיד — המסתמן כחלופה אלקטורלית לנתניהו.

חוסר האחריות של אנשי הימין המחזיקים בשלטון בדברם על "מאה ועשרים שנות מאבק", בעוד שברור להם ובוודאי למתנגדים להם ש"המאבק" עוד יימשך, ראוי לגינוי — שיפה אילו היה מצליח להיות מתורגם להצבעה בקלפי. זה לא קורה. מה כן קורה? מדינת ישראל הולכת ונגמרת. זה מה שקורה.

עמליה אביטל, תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות