טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדוע חיכה הרמטכ"ל?

תגובות

בתגובה על "דיין לא דייק בעובדות" מאת אלכס מינץ ("הארץ", 11.10)

פרופ' אלכס מינץ טוען במאמרו, ש"ועדת אגרנט קבעה, כי חל עיכוב של שעתיים בגיוס אותו סדר כוחות שלגיוסו הסכים שר הביטחון עוד בבוקר בדיון בינו לבין הרמטכ"ל", ושהמחדל הזה היה אחת הסיבות העיקריות להטלת האשמה על הרמטכ"ל דוד אלעזר. לפני שדנים בקביעה, ש"זו היתה אחת הסיבות העיקריות להטלת האשמה על הרמטכ"ל", ראוי לזכור את העובדות הבאות: מחלקות הטנקים שהיו צריכות להימצא בין המעוזים נמצאו כ–10 ק"מ מן התעלה; בין המוצבים לא הוצבו תצפיות, שתפקידן לכוון את אש הארטילריה והמטוסים; לשר הביטחון משה דיין נאמר ביום כיפור בבוקר, שהטנקים פוזרו בין המוצבים — מתברר שלא רק ש–200 טנקים לא היו, אלא אפילו 30 הטנקים השגרתיים לא היו — רק שלושה היו במקום. ועוד: בקו המעוזים היתה יחידת מילואים, קצתה אנשים מבוגרים שיותר משנתיים לא התאמנו. זאת אף שצנחנים היו אמורים לאייש את המעוזים.

בנוגע לעצם החלטת דיין לאשר גיוס שתי אוגדות — אחת לצפון ואחת לדרום — החלטה שהרמטכ"ל עירער עליה בפני ראש הממשלה גולדה מאיר שקיבלה את ערעורו: מדוע לא החל הרמטכ"ל מיד בגיוס שתי האוגדות שאישר דיין, וחיכה לדיון אצל ראש הממשלה? והאם הדחייה של שעתיים בהתחלת גיוס המילואים — כשדרושים שניים־שלושה ימים עד לכניסתם למלחמה — הכריעה את גורל המערכה?

בנוגע להצעת הרמטכ"ל להנחית "מכת מנע": גולדה מאיר ודיין קיבלו את האיום שארה"ב "לא תעביר לנו אפילו מסמר אחד" אם ננחית "מכת מנע". אלמלא הרכבת האווירית של ציוד צבאי מארה"ב, כאשר מחסני החירום שלנו התרוקנו, כיצד היה נראה סיומה של המלחמה?

יש להצטער על כך שלמרות שהעובדות שונות ואינן תומכות בביקורתו של פרופ' מינץ, הוא ראה לנכון לקבוע שוועדת אגרנט שגתה וש"כתם נשאר על מורשתו של דיין".

נאורה ברנח מטלון, הרצליה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות