על תחרות הסיפור הקצר שמעתי מעידן, חבר טוב שלי שגם הוא כותב, ומאז שלחתי סיפור כל שנה, שלושה סיפורים בסך הכל.

בפעם השלישית הייתי יותר אופטימית. שלחתי את הסיפור הכי משונה שלי וקיוויתי שיקלע. בשבוע שלפני ההכרזה ישבתי בכל ערב מאחורי הווילון של המקלחת, הסתכלתי על הבבואה ההפוכה שלי שהשתקפה משם ולחשתי: "הלוואי שהסיפור יזכה, הלוואי שהסיפור יזכה". ועדיין, כשקיבלתי את הטלפון שבו בני ציפר הודיע לי על הזכייה, לא האמנתי לו. מתוך עשר דקות של שיחה ביזבזתי שבע על להגיד "לא נכון, אתה עובד עלי". בני ציפר צחק ואמר שממש לא, ושאני מוזמנת ל"תולעת ספרים" לפגוש אותו ואת השופטים, שבדיוק הגיעו להחלטה הסופית, ודווקא מאוד סקרנים לדעת מי הכותבים שעומדים מאחורי הסיפורים הזוכים.

אחרי שהשיחה נגמרה בכיתי כי אני בת, וקפצתי בכל הבית על הספות והכיסאות ומחצתי את החבר שלי בחיבוקים והתקשרתי להורים ולאחי כדי לספר על החדשות הנפלאות ולהתרגש אתם ולבכות עוד. הדבר שייחלת לו פתאום באמת קורה לך, ממש לך. ואז אתה לא מאמין. כי לא יכול להיות, יש כל כך הרבה אנשים, וזה אתה. תמיד זה מישהו אחר, אבל עכשיו זה אתה.

טוב, זה לא שקיבלתי טלפון מהראלה ממפעל הפיס, אבל אני אוהבת לכתוב, והזכייה הזאת חוגגת אתי את מה שאני אוהבת. בעקבותיה קיבלתי פניות עם הצעות בתחום הכתיבה ותגובות חמות ומפרגנות מהקרובים שלי, מהחברים שלי ומסם שפיגל, בית הספר שלמדתי בו תסריטאות. קיבלתי גם המון תגובות מאנשים שאני לא מכירה, שכתבו לי מלים חמות ומרגשות על כך שהם אהבו את הסיפור והוא נכנס להם למחשבות. חוץ מכל אלה, היה מרגש לקרוא את נימוקי השופטים. נימוקים שהכילו את המלים נס, סופרת ועתיד.

אני מפצירה בכל מי שמתרגש מכתיבה כמוני, שישלח גם הוא, ויאמין בעצמו שהסיפור שלו יכול לזכות.

הסיפורים הזוכים לתשע"ב: גרטה והמירוץ לחלל | הדייר | פרטים אישיים

עוד סיפורים מומלצים: מלאך של אמא | מורד אור

הבלוג של ולריה בבלוגים של "הארץ"