המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

חוקי החרם: מסורת של החרמות ישראלים בתחרויות בינלאומית

אי התייצבותו של השחיין האיראני למקצה בו השתתף גל נבו שלשום ותגובתו של השחיין הישראלי להחרמה ("המטרה שלי היתה לנצח את השחיינים הערבים"), הציתו שוב את הדיון בנוגע לגבול הדק שבין פוליטיקה, ספורט וגזענות

ב-2001 היה אמור הג'ודוקא יואל רזבוזוב לפגוש את האיראני מחד מלקמוחמדי בסיבוב השני של אליפות העולם, אולם בשל הסיטואציה הפוליטית הרגישה, האיראני לא התייצב לקרב. באותה שנה הזדמן לשניים מפגש נוסף בחצי גמר גביע העולם, אך פעם נוספת רזבוזוב היה היחיד שעלה למזרן.

עמוד הפייסבוק של ספורט הארץ

"להגיד שזה לא ספורטיבי זו סיסמה יפה", טוען רזבוזוב. "הספורטאים האיראנים הגיעו לנצח בדיוק כמונו, אבל הם יודעים שאם הם יעלו לקרב הם ייכנסו לכלא. אני רואה איך הם מחכים להגרלה ומתים מפחד. זה עניין מאוד רגיש. זו המדיניות שאליה הם נקלעו, ואין להם ברירה".

בקיץ של אותה שנה, הגיעו רזבוזוב ומלקמוחמדי עם נבחרותיהם למחנה אימונים בהולנד והצליבו מבטים. "גם במחנות אימונים אנחנו מנסים להתחמק ממגע, אבל בפעם ההיא הסתכלנו אחד על השני, התביישנו, וחשבנו אם לגשת או לא לגשת", מתאר רזבוזוב, "הוא הראשון שעשה את הצעד, בא ולחץ לי יד. למרות שזו לא הבעיה שלי, הרגשתי אשם שפעמיים הוא נדפק בגללי, והתעורר בי צורך להגיד לו שאני מתנצל".

"אני מצטער שהדרך שלך נקטעה בגללי", אמר הישראלי לאיראני, שהשיב: "אני מצטער בעצמי שאני חייב להיות במצב הזה, אתה יודע שזה לא תלוי בי". רזבוזוב לא הסתפק רק במלים. "הזמנתי אותו לעשות קרב אימונים. ראיתי שהוא הסתכל לעבר הנבחרת והמאמן שלו כדי לקבל אישור. המאמן עשה 'אוקיי' עם הראש, והתחלנו. אני בטוח שהסכסוך הזה בכלל לא מעניין את הספורטאים עצמם".

הסייף מאור חטואל חווה דילמה דומה לפני שלוש שנים, כשהשתייך לגילאי הנוער והוגרל מול יריב תוניסאי. "אפשר להסתכל על זה רק מהצד שלי, אבל יש גם את הצד של הסייף הערבי. התוניסאים אנשים ממש נחמדים, אפילו די חברים שלנו. נפגשנו אתם כמה פעמים וצחקנו. יצא בהגרלה שהוא צריך לסיים נגדי, ובשלב נוקאאוט מתקדם זו אפילו ברכה. זה חוסך לך קרב, כוח, ואתה ממשיך הלאה בוודאות".

חטואל התכונן לקרב והתבונן בקולגה המיוסר, שהמתין להחלטת הדרגים הבכירים במדינה. "הם חיכו לתשובה מההתאחדות ומהשלטונות בתוניסיה, ואז הוא עשה לעברי תנועת ידיים של 'מה אני יכול לעשות, אסור לי לעלות'. התוניסאי היה חבר שלי ודי ריחמתי עליו. אחר כך, המאמן שלו בא להתנצל והזמין אותי לקולה. לא נשאר מה להגיד, כולם יודעים מה קורה. זה קשר שתיקה. בחלק מהמדינות זה כן השתנה. היום התוניסאים כן עולים לסייף, גם הקטארים. התופעה הולכת ומתגמדת. מתחת לפני השטח, כשאתה פוגש יריב, אתה רוצה לנצח אותו כחלק מהגאווה שלנו כמדינה, אבל מצד שני זה ספורט, ואין ספורטאי שלא עולה עם חששות. ואם מישהו לא עולה מולך ונותן לך את המתנה הזו, מה יכול להיות יותר טוב מזה?".

גם רזבוזוב מתחבר לאי הוודאות. "אם מדובר באיראנים, אתה יודע בוודאות שהם לא יעלו, אבל יש מדינות כמו ירדן, לבנון ואלג'יריה - אתה מוגרל מול יריב ולא יודע מה יקרה. זה מצב של חוסר שליטה". באליפות העולם ב-2007 בברזיל, הוגרל הג'ודוקא מול יריב ירדני כבר בסיבוב הראשון. "אתה לא יודע מה יהיה ושואל את עצמך 'יעלה או לא יעלה'. חיפשתי אותו בחימום ולא מצאתי אותו, אבל בסוף הוא הגיע לקרב ולא לחץ לי יד. עשיתי לו איפון תוך חצי דקה, בסיום הוא שוב לא לחץ יד והמאמן שלי דאז, שוקי קואז, הבין ערבית ואמר שהמאמן גם קילל אותי".

היסטוריה של חרמות. הספורטאים הישראלים. תצלומים: דניאל צ'צ'יק, ספי מגריזו, חגי פריד ואלון פריד

באופן כללי, רזבוזוב לא מתנגד לחסוך אנרגיה בזכות גחמות פוליטיות של יריבים. "אני אמור להגיד שחבל שזה מוכרע בפוליטיקה מחוץ למזרן, אבל בתור ספורטאי מעניין אותך לנצח ואני לא מתייחס לזה. לא עלה, לא עלה. לא צריך לעוות את המציאות".

"אין אינטראקציה"

לוחם הטאקוונדו גילי חיימוביץ' נמצא במקום אחר. באולימפיאדת הנוער, כשהיה בן 17 והגיע לחצי הגמר, צפה ביריב איראני עולה לגמר. חיימוביץ' הכניע באותו שלב יריב ארגנטינאי, אבל הבין שזה היה הקרב האחרון שלו בטורניר האולימפי. "ידעתי שהוא לא הולך לעלות מולי אבל לא לקחתי סיכונים - עליתי עם המדים כאילו באמת יש לי קרב, דיווחו לי שהוא לא מגיע והכריזו עליי כזוכה במדליית הזהב. ריחמתי עליו. ראיתי שהוא רוצה להילחם בכל נשמתו, אבל שאסור לו".

גם הסייף תומר אור נתקל בהברזות של ספורטאים. "זו סיטואציה מאוד לא נעימה ולא שגרתית. אתה עומד על המסלול, מחכה ויודע שהוא לא יגיע, אבל צריך לעשות את הטקס הפורמלי. כשמכריזים עליך כמנצח זו תחושה מקוממת. אני לא רוצה לנצח ככה, לא בשביל זה מתאמנים. אליפויות עולם זה המקום היחיד שבו אנחנו פוגשים אותם. רואים אותם, עוברים מולם באולם בלי להגיד שלום ואין שום אינטראקציה".

"אנו מתייחסים לזה בחומרה", טוען מנכ"ל הוועד האולימפי, אפרים זינגר, "זה מפר את כל הבסיס שעליו מושתת הספורט הבינלאומי. במהות, הרעיון של תחרויות בינלאומיות הוא לייצר מפגש בין ספורטאים בלי הבדל מין, גזע, צבע ודת. זה לא צריך להיות כך". הבעיה מתחילה בכך שלפחות בכמה מקרים שהיו במשחקים האולימפיים, נוצר תהליך של התחזות. ברוב המקרים, אם לא בכולם, הם לא מתייצבים בגלל בעיה רפואית לכאורה. כשאתה עומד מול מצב כזה, אתה נאבק עם ידיים קשורות מאחורי הגב. הביזיון הוא שאין להם את האומץ לבוא ולהגיד 'אנחנו לא מופיעים כי אנחנו מחרימים, ומוכנים גם לשאת בעונש'. הם מרמים, משקרים, מזייפים, ואי אפשר להפעיל משטרת חקירות ולהעמיד לדין כל רופא שמוציא פתק". כך היה גם שלשום באליפות העולם בשחייה, כשהשחיין האיראני מוחמד אליזראי לא התייצב למשחה מול גל נבו.

"ההתבזות היא של המדינה או של הוועד האולימפי הלאומי, שמונע מהספורטאי לממש את החלום שלו", תוקף זינגר, "זה רק מחדד את הדימוי שיש לאותם גורמים בקהילה הבינלאומית ככאלה שלא בדיוק אמונים על ערכי הדמוקרטיה האוניברסליים המהווים בסיס לקיומה של תנועה בינ"ל, לא רק בספורט. התשובה הטובה ביותר להתנהגות נלוזה כזו היא שספורטאי שלנו יתקדם הלאה, יעמוד על הפודיום, ואותם נציגים נכבדים יישבו בקהל ויאזינו ל'תקווה'".

לא תנקטו בשום צעד כלפי האיראנים?

"איגוד השחייה חייב להגיש קובלנה לפינ"א, ואני לא אתפלא אם לאחר שיגישו את התלונה הפורמלית יסתבר פתאום שערב הקפיצה למים, פיתח השחיין אלרגיה חריפה לכלור. אם האיראנים יקומו ויגידו 'אנחנו מחרימים', אני מניח שאיגוד השחייה הבינ"ל ינקוט נגדם באמצעים משמעתיים. אנחנו בכל מקרה נשמור על הרוח האולימפית. מי שצריך להתמודד מול הספורטאים שלנו יתכבד ויבוא, מי שלא רוצה, שיישב בפינה ויתבייש".

לנושא התלונה נדרש נועם צבי, יו"ר איגוד השחייה. "להבדיל מג'ודו או קרב של אחד מול אחד שבו אי הופעה יוצרת חוסר שוויון, הרי שבשחייה הכל מדיד", הוא טוען, "אם שחיין אחד לא מתייצב, זה לא משנה למערכת כולה. ספורטאי שלא מתייצב לא צריך לתת הסברים. אין פה משהו חריג, על פניו להתאחדות הבינ"ל אין לה מה להתעסק עם זה. אבל במהלך ארבע שנים, בכל פעם כששחיין איראני נופל אתנו למקצה הוא לא מתייצב, וזו בעיה שאי אפשר להתעלם ממנה. אנחנו לא מבקשים שינקטו סנקציות או שירחיקו את המשלחת שלהם, רק רוצים לדעת מה פינ"א מתכוונת לעשות. פינ"א זה גוף חזק, שאיים לבטל את אליפות העולם בדובאי אם השלטונות לא היו מאפשרים לכל הנבחרת הישראלית להשתתף. אני יכול לסמוך על ההחלטות שלהם".

גם צבי נחשף לתקריות בתחרות הנוכחית. "אתה מרגיש לא טוב כי באים למקום של ספורט ורואים אנטי ספורט. בערב הגאלה של כל המשלחות, היה שולחן וישבו נציגים מסוריה ועיראק. ברגע שהתיישבתי שם עם הנציגים שלנו, הסורי קם והלך. העיראקי אמר לי 'מסכנים, אצלם עדיין אסור לשבת עם ישראל, אחרת כשאתה חוזר אתה נמצא בסכנה וקוראים לך לבירור'. אין לנו בעיה עם אף נציג ממדינות ערב חוץ מהסורי ומהאיראני. יו"ר האיגוד הכווייתי,למשל, הכי נחמד מכולם, ותמיד שואל על שלום בינינו ובין הפלסטינים".

נבו בעין הסערה

הדברים שאמר שלשום גל נבו ל"ספורט הארץ" ("השגתי שתי מטרות: לקבוע שיא אישי ולנצח את כל השחיינים הערבים במקצה"), הרתימה את ח"כ אחמד טיבי. "אין דבר יותר גזעני מאמירה כזו", התרעם טיבי, "גל עכור של גזענות שוטף את כל המדינה והוא לא פוסח על הספורט. הייתי מצפה מספורטאים שיגלו יותר סובלנות. זו היתה אמירה בוטה ומיותרת. לכן גיחכתי את הגל הזה. כנראה הוא עוסק בתחום הנכון - הפעלת שרירים ורגליים, קפיצה מתחילת הבריכה ועד סופה, אבל לא בהפעלת מוח. יש אלמנט של טיפשות באמירה".

העובדה שספורטאי איראני לא מתייצב, לא חמורה בעיניך?

"לא, יש הבדל בין גזענות לבין חרם פוליטי. אני, למשל, בעד להחרים קבוצות מההתנחלויות ולא לשחקן נגדן. זו עמדה פוליטית, אבל אני לא נגד לשחק מול יהודים. אני לא אומר לבני סכנין 'תנצחו את מכבי חיפה, כי ככה אתם מנצחים יהודים'. לא שמעתי מעולם את השחיינית דועא מסרווה אומרת שהיא גאה לנצח יהודיות".

זה לא מוציא את החשק מהספורט?

"למה? האם הישראלים משתוקקים להתמודד מול האיראנים? זו בעיה של האיראני והחלטה שלו. אין הכרה בין מדינות, יש מצב עוינות. בזמנו העולם החופשי החרים את דרום אפריקה, וזה היה חרם לגיטימי ומוצלח. מותר להחרים מדינה שהיא מדינה כובשת, אסור להגיד 'אני שונא יהודים'. אני מתעב כיבוש, אבל לא מדבר נגד קולקטיב לאומי או דתי. יש הבדל עצום בין עמדה פוליטית ובין עמדה גזענית".

נבו, מצדו, מתגונן לנוכח ההאשמות. "על מה הם מדברים בכלל, מאיפה הקטע שאני גזען או נגד ערבים?", השתומם השחיין הבכיר באוזני נועם צבי, "התייצבתי למשחה מול ערבים, אז מה רוצים? שאגיד שאני לא רוצה לנצח אותם? בטח שאני רוצה לנצח אותם ואת המקצה כולו. הגזענות היא ממני והלאה, שלא יעשו על הגב שלי כותרות בעניין הזה כי אני לא שם".

צבי הוסיף: "אני מכיר אותו היטב, נבו הוא האחרון שיתבטא נגד ערבים. הוא הגיע למקצה כשיש מימינו סורי, משמאלו אלג'יראי ומקצה אחד לפניו שחה לבנוני. זה בא מתוך התבדחות לסיטאוציה שאליה הוא נקלע. אנחנו באים לנצח את כולם, לא מבדילים בין האחרים. זו הפרופורציה שבה צריך לראות את האמירה שלו".

גם זינגר התייחס לדברים: "כל אחד צריך להתבטא בתחומים שהוא אמון עליהם וטוב בהם, זה כלל שאני מכיל על עצמי ומצפה שגם אחרים יעשו את זה. כל מי שנמצא בספורט שייך למשפחה אחת. כל ישראלי צריך לנצח כל מי שמתמודד מולו, ללא הבדלי מין, גזע ומוצא. זו פליטת פה מיותרת, ויש לי תחושה שהוא מצר עליה והיה מעדיף שלא תאמר. חשוב מאוד לעשות הישגים ספורטיביים, אבל חשובה גם הדרך, ההופעה וההתנהגות".

ישראלים? לא תודה

חרמות נוספים מצד ספורטאים מוסלמים בעשור האחרון

* קט-רגל, ספיישל אולימפיקס 2003 ערב הסעודית לא מתייצבת למשחק מול ישראל

* ג'ודו, אולימפיאדת אתונה 2004 ארש מיראסמלי האיראני, אלוף העולם והמועמד המוביל לזהב במשקל עד 66 ק"ג, לא התייצב לקרב מול אודי וקס, לאחר שנכשל במתכוון בשקילה. תוגמל על ידי המשטר האיראני במענק הזהה לזוכה במדליית זהב

* טקוואנדו, אליפות אירופה הפתוחה, קרואטיה 2010 השופטים האיראנים הודיעו כי לא ישפטו מתמודדים ישראלים

* בדמינטון, אליפות ספרד הפתוחה 2010 האיראני עלי שאח-חוסייני לא התייצב לקרב מול מישה זילברמן

* טקוואנדו, אולימפיאדת הנוער 2010 גילי חיימוביץ' זכה במדליית הזהב אחרי שיריבו האיראני, מוחמד סולימאני, לא הופיע לגמר

* סיף, אליפות העולם 2010 שני סייפים איראנים הודיעו על פרישה מהתחרות לאחר שהוגרלו נגד יריבים ישראלים

* כדוריד, אליפות אירופה לנוער (עד גיל 19) 2011 נבחרת קטאר מסרבת לעלות לשחק מול ישראל ולחובתה נפסק הפסד טכני. הקטארים טענו כי מדי המשחק שלהם נגנבו. לאחר מכן שונתה הגרסה ונטען כי התלבושות נשכחו במלון

רמי היפש



טקס הפתיחת של אתונה 2004. קירבה נדירה בין המשלחות של איראן וישראל

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם
הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת