אליפות ישראל בקיקבוקסינג: הטוויסט הציוני של אלדד לוי

אלדד לוי, כמו רבים אחרים, מיהר לטוס לתאילנד בתום השירות הצבאי. אלא שחוויותיו כוללות קרבות נוטפי דם על אלפי שקלים בבארים חשוכים מול מאבטחים של המאפיה הרוסית. קבלו את אלוף העולם לשעבר באיגרוף תאילנדי, שלא עולה לזירה בלי הטלית

קיקבוקסינג | אליפות ישראל | 29.12-28, כפר יאסיף

ב-2005, אחרי שנה בלבד בסבב המקצועני, נקרתה בדרכו של אלדד לוי הזדמנות בלתי חוזרת להשתתף בקרב על התואר העולמי של הליגה התאילנדית. לוחם מרוקאי שבר את ידו שבועיים לפני המועד, ולוי השתחל לזירה במקומו. הוא ארז תיק והתכונן לצאת למסע מבנגקוק לאי פוקט, כשלפתע נחתה עליו מהלומה. "אני לא יכול לבוא אתך", הודיע לו מורה הדרך שוקי רוזנצוויג, שקדח מחום ונאלץ להישאר מאחור.

לוי העביר יום שלם בין האוטובוסים, וכשהגיע ליעד ניסה לצוד אדם שיוכל למלא את מקומו של רוזנצוויג כאיש הפינה שלו בזירה. "צריך שמישהו יוציא לך את מגן השיניים, ייתן לך לשתות וישים לך וזלין אם תיפצע", הוא מחדד את משמעות התפקיד. לוי נכנס אל מכון השקילה והבחין לפתע במאמן תאילנדי שהדריך שני ילדים ונראה מתאים לתפקיד.

לוי מרביץ. מתכנן לפתוח מכון לחימה ובינתיים מאמן את אנשי הביטחון של עיריית הרצליה (תצלומים: ניר קידר)

למחרת, התייצב לוי לקרב של חייו. "איצטדיון מפוצץ בתיירים ואין אף ישראלי, רק אני ואלוהים", נזכר הלוחם, שכהרגלו בקודש עלה לזירה עטוף בטלית. בפינה מולו ניצב דוני סאן, האלוף המכהן. "הוא היה נמוך ממני בחצי ראש, אבל כשהסתכלתי על הרגליים שלו ראיתי שני גזעים חדים כמו סכינים".

בסיבוב הרביעי הצליח לוי לגייס את כוחותיו האחרונים ושיגר לעבר סאן מכה קטלנית לסנטר. התאילנדי התנדנד ונפל לקרקע, לוי הוכתר לאלוף העולם. עד היום הוא לא שוכח את צ'ונג, המאמן התאילנדי שחילץ אותו מהבוץ. "הוא היה אחד מאנשי הפינה הכי טובים שהיו לי ובכלל לא רצה כסף, אבל אחרי הקרב צ'יפרתי אותו ואת הילדים. מאז לא ראיתי אותו יותר".

עבור לוי היתה זו פסגת הקריירה, שהחלה אי שם בגיל 17 וחצי. הנער ההיפראקטיבי מהרצליה חיפש דרך לפרוק אגרסיות וקרא כתבה בעיתון על המאמן אבנר שלום, שהביא ארצה את האיגרוף התאילנדי. לוי היה תלמידו הראשון וזכה לאימונים פרטיים. "גדלתי בנווה עמל, שהיתה אז שכונה קשה, וזה הרחיק אותי מכל הבלאגן. היתה לי נטייה לעשות בעיות, אבל בזכות האימונים הייתי עסוק ולא היה לי זמן לשבת על הברזלים עם חברים".

לוי ניצח בקלות את הקרבות בארץ, אך כשטס להתחרות באמסטרדם וספג הפסדים הבין שהדרך לתהילה עוד ארוכה. בגיל 18 הוא נטש את הזירה והתגייס לצנחנים, אולם אחרי שנה וחצי קרע את רצועת הברך והועבר לתפקיד משרדי. "החלטתי שאני משקם את עצמי וחוזר לאיגרוף בכל הכוח", הוא משחזר, "מיד אחרי השחרור טסתי לתאילנד כדי להפוך ללוחם המושלם".

דם בכל מקום

כשהגיע לראשונה לבנגקוק הוא חבר לרוזנצוויג, ואחרי חודש אימונים אינטנסיבי נרשם לאליפות העולם לחובבנים. חברי ילדותו, שטיילו באותה עת ברחבי הגלובוס, שינו את המסלול כדי לצפות בו מתגושש. 45 שניות לסיום הקרב הראשון מול אלוף רוסיה, ספג לוי מרפק למצח. הזירה הוצפה בשלולית דם, הקרב נעצר והישראלי, שהוביל עד אותו רגע, הפסיד טכנית ופונה לבית החולים.

"תרד מזה, מה אתה צריך את כל הבלאגן?", הפצירו בו המלווים. לוי נזקק לשבעה תפרים והצטרף אל חבריו לטיול של שבועיים ברחבי תאילנד. "נחתי קצת, אבל הראש היה עדיין בקרב שברח לי מהידיים. חזרתי לארץ והודעתי לאבנר שעכשיו אין מצב שאני לא הולך עד הסוף".

אחרי שנה וחצי לוי יצא לתאילנד בשנית והחל להשתתף בקרבות על אלפי שקלים בבארים ובאירועים מזדמנים, כשתיירים ישראלים מתקבצים בהמוניהם ונותנים לו להרגיש כמו בהרצליה. "כל אלה שהתמודדתי מולם היו מאבטחים או שומרים של המאפיה הרוסית", נזכר הישראלי.

ב-2004 יצא לוי לאליפות העולם לחובבנים בקזחסטאן. המשלחת המצומצמת כללה את רוזנצוויג ואת פייזל, לוחם סודאני מוסלמי, שהתיידד עם המתאגרף הציוני והתלווה אליו לתחרויות. "היו לי גם המון חברים טובים מאיראן", מוסיף הלוחם, "אמרנו 'מה אכפת לנו ממה שקורה שם? אנחנו פה בסבבה'".

בחצי הגמר נקם לוי באלוף הרוסי, שהכניע אותו באליפות הקודמת, אך בגמר הפסיד ליריב מקומי לעיני קהל קזחי משולהב. אחרי שהתגבר, החליט לעבור לאיגרוף מקצועני וירד במשקל כדי להתחרות בקטגוריה עד 81 ק"ג. "זה היה המשקל הכי כבד שיש בתאילנד", הוא מסביר, "אומרים שרק הפרות שוקלות כאן מעל 80 קילו, אין בני אדם במשקל הזה".

אחרי שהגשים את החלום וזכה בתואר העולמי של הליגה התאילנדית, לוי החליט לשוב לישראל ולאמן את הדור הבא. בחלוף שנה ללא קרבות, חזר לו התיאבון וב-2007 הוא שוב מצא עצמו בטורניר בבנגקוק. בסיבוב הראשון הוא פרק את הברך וחשב על פרישה, אולם כשחזר לארץ שמח לגלות שמדובר בנזק הפיך. מאז שהחלים, לוי - שהתחתן והפך לאבא - מתאגרף בליגה הישראלית.

"לא אמרתי את המלה האחרונה", משוכנע ואן דאם הישראלי, שחולם להתחרות בליגה ההולנדית ומתכנן לפתוח מכון לחימה משלו. בינתיים הוא מאמן את אנשי הביטחון של עיריית הרצליה.

עד שיהפוך את ישראל למעצמת לחימה, לוי מתענג על התרבות התאילנדית: "הילדים מסתובבים שם עם תחבושות על הידיים, כל נהג מונית שתעצור הוא מתאגרף לשעבר ובטלוויזיה משדרים 24 שעות איגרוף תאילנדי". השבוע הוא יסתפק באליפות ישראל בקיקבוקסינג.

הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
פעילות
המלצות
הפופולריות בספורט
פרסומת