כאשר ולדימיר רנז'ין הגיע אל פסגות הרי אוקראינה המושלגות ואימן שם את מיטב גולשי הסקי, בנו מיכאל התבונן בהם מהצד בשקיקה. כשהיה בן שלוש כבר הכניס הזאטוט את רגליו הקטנטנות אל תוך המחליקיים והחל לפלס דרכו בין הפתיתים הלבנים. "זה לא בגלל אבא", משוכנע רנז'ין ג'וניור, "כשהתחלתי להתאמן ברצינות בגיל 12 היה מובן שאמשיך. זה היה כיף ומהיר, היו לי תוצאות טובות והדרך היתה ברורה".

ולדימיר, שהדריך את נבחרות גולשי הסקי של אוקראינה ורוסיה, צירף לרזומה העשיר את מיכאל. אפילו הצבא האוקראיני, שגייס את רנז'ין הצעיר לשורותיו בגיל 18, העניק לו את התנאים האופטימליים במשך 18 חודשי שירות ספורטיביים למדי. הנער המשיך להתפתח ולכבוש פסגות, עד שבקיץ 2001 החליט לממש את יהדותו ולעלות לבדו לישראל.

"זה פשוט קרה לי בגיל 24, אני לא יודע למה לא לפני כן", הוא מנסה להסביר, "תמיד הייתי בקשר עם הסוכנות ועניין אותי לראות איך זה בארץ. היה לי חשוב להפוך לישראלי". אביו, שלא יכול היה לבנות על החרמון כמתקן אימונים, נשאר עם רעייתו מאחור.

המחשבה על נטישת הסקי כלל לא חלפה בראשו של מיכאל. ימים ספורים לפני הנחיתה בנתב"ג התקשר לסטנלי רובינשטיין, מייסד התאחדות הסקי בארץ, כדי לוודא שהקריירה לא תיעצר. חודש בלבד אחרי שעלה, הוא יצא למחנה אימונים באוסטריה וסילק את הפחדים. רנז'ין הספיק לטעום גם מהצבא הישראלי, השחיז את לשונו העברית באולפן כפר סבאי ונצמד בחו"ל אל פטר סלוש, מאמן הונגרי שנכנס לחלל שהותיר אביו.

לפני ארבע שנים השיג רנז'ין את הכרטיס לאולימפיאדת החורף בטורינו והפך לגולש הסקי הראשון שמייצג את ישראל. "זה היה רגע השיא בקריירה שלי", הוא מתאר, "היתה התרגשות אבל הסתדרתי עם זה". הישראלי סיים במקום ה-32, ומאז שב להתאמן עם אביו ברחבי אירופה.

"הפעם אני מגיע עם יותר ניסיון ומקווה שיהיה לי קל יותר", מתאר הגולש את החלומות שיש לו על משחקי ונקובר, בהם יתחרה בקטגוריית הסלאלום והג'איינט סלאלום, "אני ממש לא רוצה לנבא מה יהיה, מפני שזו תחרות מאוד מיוחדת ומתרחשים בה דברים בלתי צפויים - כוכבים נופלים ותמיד מופיעים שמות חדשים שאנשים לא מבינים מהיכן צצו".

כשהוא לא מתחרה ברחבי הגלובוס, רנז'ין חוזר לאוקראינה כדי לנוח אצל ההורים. לישראל הוא הצליח להגיע רק ארבע פעמים בשנה החולפת. "באף מדינה שהייתי בה לא ראיתי כמות כזו של שמש", הוא נדהם, "בפעם האחרונה שלי כאן שמחתי לראות שיש עננים ויורד קצת גשם. עכשיו אני שומע שיש הרבה שלג בחרמון, אבל הוא לא קשה מספיק בשביל להתאמן עליו".

רנז'ין בן ה-32 לא חושב כרגע על פרישה, אולם ייתכן שביום שאחרי תמצאו אותו לומד במכון וינגייט. "בסוף כל עונה אני מרגיש שאני כבר לא יכול לראות יותר שלג, אבל תוך כמה חודשים אני מתחיל לחלום עליו ולהתגעגע".

רנז'ין בשלג. ''היה לי חשוב להפוך לישראלי''