יום לפני המשחק מול ולנסיה בפתיחת השלב השני ביורוקאפ, התכנסו הזרים של הפועל ירושלים לאסיפת חירום, בה החליטו להגביר את האינטנסיביות בהגנה. "כל ניצחון הוא קריטי בשלב הזה", סיכמו.

פרץ המוטיבציה עשה את שלו, וירושלים השיגה ניצחון חוץ שאיש לא הבין מאין בא. הרי בליגה המקומית הברווז הירושלמי צולע, מהגביע הקבוצה הודחה כבר בשמינית הגמר, ובנוסף ישנן השמועות על כסאו המתנדנד של המאמן גיא גודס. אבל העובדות הן שבעוד ולנסיה וקאזאן - שסומנו כפייבוריטיות בבית - מחזיקות באמתחתן הפסד וניצחון כל אחת, ירושלים רשמה כבר את ניצחונה השני ברציפות בשלב השני.

"אולי השחקנים יותר חדים באירופה כי שם יש להם במה גדולה", מסביר גורם בקבוצה, "בנוסף, הם יודעים שאין חזרה מהפסד באירופה, וזה משפיע מנטלית. זה גם מסביר מדוע ההגנה לא יציבה במהלך העונה". גם מאמן ברק נתניה, אריק אלפסי, שהדיח את ירושלים מהגביע וניצח אותה בליגה, סבור שהכל בראש. "באירופה כולם דרוכים ומוכנים. ייתכן שבליגה הם חושבים שהמשחקים יבואו להם יותר בקלות".

מנגד, עוזר המאמן של ירושלים, מתן חרוש, חושב שהבעיה היא מקצועית גרידא. "יש הבדלים גדולים בין המשחקים באירופה ובארץ", הוא מבהיר, "באירופה משחקים עם גבוהים מאסיבים, לכן אנחנו מצליחים להביא לידי ביטוי את הגבוהים שלנו בצורה טובה יותר. לעומת זאת, קבוצות בליגה משתמשות בהרבה בגארדים, ולא אחת אתה מוצא את עצמך משחק מול ארבעה ואפילו חמישה גארדים".

גם החוק הרוסי תורם להבדלים בין הזירות. "זה מגביל מאוד את ירושלים", אומר המאמן גדי קידר, "יש לקבוצה סגל רחב, אבל מעט מאוד ישראלים שבהם היא יכולה להשתמש". אלפסי, לעומת זאת, לא מסכים עם התזה. "ירושלים שיחקה גם באירופה עם ארבעה ישראלים על המגרש, וזה נראה מצוין", הוא אומר, "חמישייה שכללה את אוחיון, קוקיה, נעימי וששון כבר הכריעה משחקים".

בדיוק כשחשבתם שהתעלומה נפתרה, מאמן ישראלי נוסף תוקף את חידת הפיצול הירושלמי מזווית אחרת לגמרי. "אני בטוח שלגודס קשה יותר להתמודד מול מאמנים ישראלים מאשר עם מאמנים אירופאים", אומר המאמן, "הרבה יותר קשה לנהל משחק מול אפי בירנבוים או אבי אשכנזי מאשר מול נוון ספאחיה, שעשה טעויות במשחק בספרד".

תיאוריה ברוח דומה מציע גם הגארד של ירושלים, פו ג'טר. לדעתו, היריבות בליגה הישראלית נהנות מיתרון של היכרות מוקדמת, ולכן מקשות את החיים על קבוצתו. "משחק בליגה המקומית תמיד קשה יותר", אומר ג'טר, "בניגוד לאירופה, כאן כל קבוצה מכירה את הסגנון של יריבתה". חרוש, מצדו, מזכיר גם את אפקט האנדרדוג. "קבוצות בליגה באות נגדנו משוחררות, בתחושה שאין להן מה להפסיד, קצת כמו שאנחנו באים מול קבוצות באירופה", הוא אומר, ומיד מציין גורם נוסף שמשפיע על התנודות ביכולת - תשישות. "אתה מגיע למשחק ליגה אחרי משחק באירופה שכלל שתי טיסות ללא שינה, בעוד שהקבוצה מולך התכוננה שבוע שלם בשקט. אנחנו לא תמיד יכולים לשחק בכל ההרכבים שאנחנו רוצים, כי יש שני משחקים בשבוע וצריך לחלק את הדקות ואת העומס".

חרוש לא מכחיש כי רמת הדריכות של השחקנים, גם אם לא יודו בכך, היא שונה כשמדובר במשחקים באירופה. "מן הסתם, כשאתה בא לשחק מול ולנסיה וגלאטסראי, הדריכות היא מאוד גבוהה", הוא מסביר, "לעומת זאת, במשחקי הליגה אתה מכיר את הקבוצות וכבר שיחקת נגדן. זה משהו שכל שחקן וכל מאמן צריך להילחם בו תוך כדי עונה, אבל לא מדובר פה בזלזול. ליגה זה יותר כמו מרתון. לעומת זאת, באירופה כל משחק זה כמו גמר גביע".

אורי קוקיה בדרך לסל קל. במסגרת האירופית, כמובן