NBA | אולסטאר רוקי צ'אלנג' | שבת, 04:00

סטפן קארי התרגל כבר בגיל צעיר לשמוע אנשים מביעים בפומבי חוסר אמון ביכולותיו. הוא גם למד כיצד להפוך את תחושת העלבון הצורבת למקור השראה ודרבון עצמי. עם זאת, כשמונטה אליס, הכוכב של קבוצתו החדשה גולדן סטייט, הכריז ביום הראשון של מחנה קדם העונה שהוא לא רואה כיצד הוא וקארי - שניהם גארדים קטני ממדים - יוכלו לשחק יחד על אותו פארקט, זה עדיין כאב.

"זה היה קצת לא נעים", מודה קארי, "כולם התחילו לדבר אם נוכל להסתדר. זה סוג של תשומת לב שבתור רוקי, במיוחד ביום הראשון שלך, אתה לא ממש רוצה". אליס, אגב, הספיק לשנות את דעתו כבר אחרי אימון אחד. "הוא הרבה יותר טוב ממה שחשבתי, יש לו את החבילה המושלמת", מיהר להודות. אנשים שנכחו באימון ציינו שאליס קיבל באותו יום שיעור בכדורסל מהרוקי, שהמטיר קליעות על ראשו מכל בלטה באולם.

אך אליס לא היה הראשון שתהה על קנקנו הצנום של קארי. למרות שהוא בנו של שחקן העבר דל קארי, נשם כדורסל מינקות והיה שחקן תיכונים מחונן, המכללות הגדולות לא התדפקו על דלתו. הסיבה: התפוח נפל מעט רחוק מהעץ, ובמקום 196 סנטימטריו המוצקים של אביו, הסתפק הבן ב-191 סנטימטרים דקיקים למדי. אפילו בווירג'יניה טק, מכללה שבה הנפוטיזם מבית אבא היה אמור לבוא לידי ביטוי, חששו שקארי ג'וניור לא יעמוד בעומס הפיסי של משחק המכללות, והציעו לו להצטרף ללא מלגה. סטפן סרב ובחר ללכת למכללת דייוידסון האלמונית.

בשלוש עונותיו שם, השיג קארי 25.3 נקודות בממוצע ובנה לעצמו מוניטין של צלף קשוח, כשהשיא הגיע במרץ 2008. אומה שלמה לקתה ב-"Curry Fever", בזמן שהוא סחב על גבו את מכללתו הקטנה עד לשמונה הגדולות ומרחק נגיעה מפיינל-פור המכללות, תוך שהוא מעיף כמעט במו ידיו קולג'ים מכובדים כגונזגה, ג'ורג'טאון ו-ויסקונסין.

"כבר באימון הראשון קלטתי שיש לנו משהו מיוחד ביד", נזכר בוב מקילופ, מאמנו בדייוידסון, "רמת הבגרות שהפגין היתה לא אופיינית לשחקן כה צעיר. מה שיפה בקארי זה שהוא מודע היטב לחסרונותיו ולא מפסיק לעבוד עליהם". בסופו של דבר, ולמרות הפקפוק מצד פרשנים שחזו כי יתקשה להסתדר באקלים האתלטי והפיסי של ה-NBA, קארי נבחר במקום השביעי בדראפט האחרון על ידי הווריירס.

מרגיש בנוח

גם בליגה של הגדולים והחזקים ממשיך קארי לעבוד על חסרונותיו. בשבועות האחרונים רשם הגארד שיפור מרשים כמעט בכל קטגוריה סטטיסטית, קפץ מ-10 ל-19 נקודות בממוצע ונבחר לרוקי המצטיין של ינואר. מהפך של 180 מעלות מהשחקן של פתיחת העונה, שלא מצא את עצמו על המגרש וקלע באחוזים רעים.

"היה לי מוזר מאוד בהתחלה", מודה קארי, "במשחק מול הלייקרס פתאום קלטתי שאני שומר על קובי בראיינט. זה סוריאליסטי. אבל ככל שעבר הזמן התחלתי להרגיש יותר בנוח. עכשיו אני רואה דברים אחרת, צופה אותם לפני שהם קורים".

אם להאמין לדון נלסון, הזינוק המטאורי ביכולתו של קארי אינו מקרי. "הוא כמו ספוג, רוצה ללמוד ולהשתפר כל הזמן", משתפך מאמן הווריירס, "הוא מגיע להתאמן גם בימים החופשיים, נשאר אחרי אימונים ולומד היטב את השחקן שעליו ישמור במשחק הבא. הוא מסוג השחקנים שמשתפרים עם כל משחק שעובר".

האב דל, מן הסתם, מתמוגג מנחת. "הוא הרבה יותר טוב מכפי שהייתי בגילו ומגיע לו את כל הקרדיט על כך, הוא עבד קשה מאוד. אני מעולם לא אימנתי אותו, מקסימום נתתי לו טיפים פה ושם. תמיד חשבתי שדברים צריכים לבוא ממנו, לא ממני. אם ההורה הוא זה שצריך לתת לילד שלו מוטיבציה, זה לא יחזיק לאורך זמן".

לעומת זאת, החברים לקבוצה קצת פחות מתרשמים. בשבילם, רוקי הוא עדיין רוקי. "נבחרת לרוקי מצטיין? אתה באולסטאר הרוקיס? יופי לך! עכשיו בוא ותסחוב לי את התיק", רדה בו הסנטר רוני טוריאף לאחר אחד האימונים האחרונים. "זה עוד כלום", מספר קארי, "רק לאחרונה הם הפסיקו להתעקש שאלבש פאה שחורה ומתולתלת בחדר ההלבשה. תודה לאל, כי זה ממש גירד". אז עתיד ורוד אולי יש לו, אבל כרגע, סטפן קארי עדיין רק בתחילת הדרך.

קארי מעופף. ''היה לי מוזר מאוד בהתחלה''