מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

שיט: לי קורזיץ מדברת על הכל

לפני עשרה ימים, באליפות אירופה בפולין, היא איבדה הכרה מתחת למים ורק הנשמה מפה לפה הצילה את חייה. אבל לי קורזיץ התעשתה ובתוך דקות רצתה לגלוש שוב. אחרי שהתבגרה ("הייתי ילדה מטומטמת, לא הערכתי מה שהיה לי"), אלופת העולם לשעבר מסרבת לוותר ("המלחמה הכי קשה היא עם עצמי") ושוללת שמועות על פרישה: "גם אם לא יהיה לי כסף, אמשיך לעשות מה שאני עושה עד שאצליח"

היא עומדת בפתח הבית במכמורת. גובהה 1.80 מ' והיא חטובה, שרירית ושזופה. אחר כך היא חוזרת למטבח ומכינה משקה צונן, מתכון ייחודי של אייס קפה עם גלידת פצפוצים. בתוך הבלנדר מתערבלים החומרים, ואיתם כל מה שעבר על לי קורזיץ בת ה-26 מאז ספטמבר 2003, אז היתה לספורטאית הישראלית הראשונה והיחידה עד היום שזכתה באליפות העולם ליחידות.

קצת לפני כן עוד ניסו באיגוד השיט לצוות אותה ללינור קליגר על סירת ה-470, אבל היא רצתה לגלוש לבד. במקביל זכתה באליפות הארץ בג'ודו, וב-2002 חזרה להתחרות בדגם המיסטרל, כשגל פרידמן - אז בשיא הקריירה - לקח אותה תחת חסותו. "הוא התאמן ואני הייתי עושה מה שהוא עושה", היא מתארת, "כל עוד התאמנתי כמו אלוף אולימפי, זה הפך אותי לגולשת טובה. הציוד שלי נראה אותו דבר, עמדתי על הגלשן כמוהו, רכבתי אתו על אופניים ועברנו ביחד את כל עונת ההכנה".

קורזיץ גולשת במכמורת, שלשום. "כאילו מעולם לא עזבתי" (תצלומים: ספי מגריזו)

כעבור שנה הפכה קורזיץ לגולשת הצעירה ביותר שזוכה בתואר העולמי. "נכנסתי לתודעה בבום", היא נזכרת, "עברו שלוש שנים עד שבכלל הבנתי מה המשמעות. נהניתי מזה, אבל לא לקחתי את זה רחוק מדי. נשארתי כמו שאני, הלכתי לגלוש עם חברים ועשיתי את אותם דברים, אבל מבחינת התקשורת והאיגוד התפישה כלפיי השתנתה, ואני הייתי בסך הכל ילדה בת 19. פתאום נאלצתי להתמודד עם דברים הרבה יותר גדולים, שאין לי מושג מהם. תבין, הפעם הראשונה שנסעתי באוטובוס היתה בגיל 16. הייתי צריכה לדאוג לעצמי מבחינה פוליטית ולדאוג מה יחשבו עלי, והייתי ממש גרועה בזה".

בשלב זה כבר העדיף פרידמן להתרכז בהכנות האישיות לאולימפיאדת אתונה, וקורזיץ נותרה לבד. "גל אמר לי מה לעשות אז ידעתי, ומאז התחלתי ללמוד. בורכתי בכישרון, אבל כדי להגיע למקום שבו אני עכשיו דרוש תהליך ארוך ואין קיצורי דרך. כולם מתאמנים הרבה, כולם טובים וכולם חזקים, אבל בשביל להיות ווינר אמיתי צריך דברים קטנים. זו הרמה הגבוהה בעולם וזה מעל לכישרון".

ב-2004, בתחרות הקדם אולימפית בטורקיה, היא הצליחה לסיים רביעית אבל התחושה ללא פרידמן היתה שונה. "נתליתי בכישרון, אבל לא היתה לי כתף והיה חסר לי בסיס של גלישה ואימונים. לא ידעתי מה אני עושה, באתי לאתונה בגישה של 'אני מאמינה בעצמי ואעשה הכל עם מה שיש לי'". בעוד פרידמן זכה במדליית זהב היסטורית וניצב על גג העולם, בת טיפוחו שמחה בשמחתו, אבל נדחקה למקום ה-13 בנשים והתחילה לראות את הסוף.

"רציתי שקט, לא רציתי לגלוש יותר. בכלל לא הבנתי איפה אני נמצאת כמו שאני מבינה היום. רציתי שאף אחד לא יכיר אותי, רציתי לגלוש גלים ולהיות כמו כולם, כמו החברים שלי שעושים צבא, הולכים לעבוד, עושים טיול ענקי וגולשים באוסטרליה. זה מה שרציתי, ולא רוטינה של פגרה בת שלושה שבועות, עונת הכנה, חידוד תחרותי ועונת תחרויות - שגרה שלא השתנתה מאז שהייתי קטנה. בנוסף לכל היתה פוליטיקה וזה כבר שיגע אותי. משכתי את זה למען הספונסרים, והמשכתי לעשות את מה שלא רציתי ולא נהניתי ממנו".

בייג'ין? הוואי!

למרות התלונות, קורזיץ נאחזה במה שיש לה ושמרה על מקום בצמרת גם אחרי שדגם המיסטרל הוחלף לניל פרייד ב-2006. בשיוט האחרון, באליפות אירופה 2007 בלימסול, היא התנגשה בגולשת צרפתייה, נדחקה אל מחוץ לעשירייה המובילה והחמיצה הזדמנות להשיג את הכרטיס לבייג'ין.

"התחרות הזו שברה אותי לגמרי, כבר לא היה לי חשק לגלוש. גררתי את זה מ-2004 ולא יכולתי יותר לראות את הגלשן. רציתי לבלות, לצאת עם חברים, לעשות מה שכולם עושים". במארס 2008, תחרות המבחן האחרונה בפלמה דה מאיורקה, קורזיץ שוב לא הצליחה להשיג את הקריטריון האולימפי ופינתה את הבמה למעיין דוידוביץ', שטסה לייצג את ישראל בבייג'ין.

"לא הפסדתי בכוונה, אבל גם לא היה בי את הרעב, פשוט לא רציתי לטוס לסין", מודה קורזיץ, שבאותו יום טלפנה לארנון דגן, ידיד טוב המתגורר בהוואי, והשתוקקה לעלות על המטוס ולהצטרף אליו בהקדם. "לי, קחי חופש ודברי אתי כשאת רוצה לחזור", אמר לה יו"ר איגוד השיט, יהודה מעיין, "אל תדאגי, אני מאמין בך".

"אף אחד לא העז לעצור אותי כי לכולם היה ברור שאני צריכה חופש", היא מספרת, "החופש שלי זה הוואי, גלים ובלגן". תום, אחיה הגדול, מימן לה כרטיס טיסה ונתן לה קצת כסף כיס. דגן, שהתחרה בסבב המקצועני לגולשי רוח, שיכן אותה בביתו וחלק עמה את ציוד הגלישה היקר שלו. קורזיץ הצטרפה לסבב, הפליאה בביצועים ותוגמלה כספית עבור ההישגים. "פתאום הייתי באטרף וזה נתן לי המון אדרנלין", היא נזכרת, "שתי חברות בינלאומיות הפכו לנותנות החסות שלי, מימנו לי ציוד ושפכו עלי אלפי דולרים". בסיום העונה עברה לגור באיים הקנאריים אצל גולשות תאומות שהכירה והחלה לגלוש בסגנון האקסטרים.

"את כל הכסף שקיבלתי הוצאתי על נסיעות, הוא לא הלך אלי לכיס. מכרתי מוצרים של ים המלח בשביל שיהיה לי מה לאכול שם. אני גרועה במכירות, אז חייכתי הרבה ואנשים קנו אצלי". אחרי מנוחה קצרה בישראל, קורזיץ חזרה לגלוש בהוואי ועבדה בגננות אצל "וויליאם הכלי", כלשונה. "הוא גר בהוואי ומעסיק את כל הישראלים", היא מסבירה, "בכל יום, מ-7:00 עד 14:00, טיפלתי בגינות של עשירים מהוואי. טיפחתי גינות אורגניות, דישנתי פרדסים שלמים ואז הלכתי להתאמן. זו היתה העבודה הכי קשה שיש, קיבלתי 100 דולר ליום ואיתם קניתי אוכל".

אחרי עוד יום מפרך בגינה, הגיעה קורזיץ לחוף כדי להשתתף בצילומים שארגנו הספונסרים שלה. "גלשתי ומסוק צילם אותי מהאוויר", היא מתלהבת, "תפסתי גל עצום, פעמיים הגובה של הבית שלי. גולש ישראלי, שניסה לברוח מהגל, לא ראה אותי ופשוט נכנס לי עם החרטום בגב. הוא נבהל, זרק עלי את הציוד והתערבלתי עם שני גלשנים. מיד הרגשתי שמשהו לא בסדר, לא כל כך הצלחתי לנשום והצלעות שלי נשברו. הוא סחב אותי עד לסלעים. הרמתי את הראש, ניסיתי לנשום ואז בא עוד גל, גילגל אותי ושברתי גם את הרגל".

הרומן שלי עם מורפיום

זה קרה ב-1 באפריל 2009, ואת קורזיץ זה לא הצחיק. במשך יומיים היא אושפזה במחלקה לטיפול נמרץ בהוואי והונשמה. "שברתי שתי צלעות והן התנתקו ממפרק עמוד השדרה. עכשיו הן צפות ולא מחוברות לכלום. בדרך כלל עושים ניתוח, אבל השרירים שלי מאוד חזקים ותפסו את שני סיבי העצם משני הצדדים. בהתחלה לא יכולתי ללכת והרופאים אמרו לי שאהיה משותקת ושלא אוכל לגלוש יותר לעולם. שכבתי בבית החולים בהוואי, כי אי אפשר היה להטיס אותי לארץ, והתמכרתי שם למורפיום.

"המורפיום עשה לי רע ויום אחד החלטתי שאני מפסיקה. בהתחלה חשבתי שאני עומדת למות, צרחתי בבית החולים ולא ישנתי יומיים. אחר כך הצלחתי לקום מהמיטה וידעתי שיהיה בסדר". אחרי שבועיים בבית החולים, הגיע אליה פרמדיק ישראלי שנשלח כדי להחזיר אותה לארץ. קורזיץ, שנזקקה למתקן מיוחד לתמיכה בגבה והלכה בעזרת קביים, נחתה בנתב"ג והחלה בשיקום מייגע. "הייתי נכנסת לים בלי יכולת לזוז, לאט לאט הצלחתי לשחות וחיזקתי את שרירי הגב. זה היה משהו מדהים, בתוך חודשיים נהיה לי גב של שחיינית שהחזיק את כל הצלעות. הרופאים לא האמינו".

קורזיץ נסעה עם המשפחה לביקור אצל התאומות באיים הקנאריים והחלה לגלוש גלים. אחר כך חזרה למועדון השיט במכמורת ועלתה בזהירות על גלשן הרוח. "זה היה תהליך מאוד אטי, בהתחלה נכנסתי לעשר דקות וכאב לי הגב. במשך כל הזמן בו הייתי פצועה ואמרו לי שלעולם לא אוכל יותר לגלוש, חשבתי איך פעם התחריתי והייתי מפמפמת על הגלשן. הייתי לבד שנה שלמה, לא יכולתי לעבוד כי בקושי הלכתי ולא יכולתי להרים שום דבר.

"כל השנה הזאת ישבתי, בכיתי ואמרתי 'יואו, איך לא ראיתי איזה חיים טובים היו לי פעם, איך לא ראיתי את זה?! איך כל יום הלכתי לגלוש והתאמנתי'. פעם היו אומרים לי להתאמן ולא היה לי כוח לקום מהמיטה. במשך שנה שלמה רק חשבתי כמה בא לי לעבוד קשה, להיות ספורטאית, להילחם ולהתחרות, כמה אני מתגעגעת לחברים מהגלישה, למתח הזה של תחרות, לחיות את הרוח והרעש שלה, לקום בבוקר ומיד לפקוח את העיניים ולראות את העלים זזים.

"התגעגעתי לזה, לא רציתי שום דבר אחר. לא חברים, לא מסיבות, לא אלכוהול. הדבר היחיד שרציתי היה לקום בבוקר, ללכת לגלוש, להתאמן, לקרוע את הצורה, לפמפם, להרגיש שאני עובדת ושיש לי מסגרת. כשהפסקתי ב-2008 ועברתי לסבב גלישת רוח ידעתי שזו רק מנוחה בשביל לצבור אנרגיות ולחזור עם הכוח האמיתי כדי לנצח בלונדון 2012.

"באותו זמן שנאתי את גלישת הרוח, שנאתי את דגם הניל פרייד ושנאתי הכל. תמיד היה לי ברור שאחזור מתישהו, אבל אחרי שנפצעתי הייתי בטוחה שהלכה לי הקריירה ואני צריכה לחשוב מה אני עושה עם החיים שלי, איך אני לומדת. שנה שלמה לא הבנתי מה אני עושה, לא יכולתי לעבוד והייתי תקועה בבית של ההורים.

"כל היום ניסיתי לשקם את עצמי, הרגשתי כאב וסבל מטורפים. אלפי רופאים מומחים אמרו לי שלא משנה כמה טיפולי פיסיותרפיה אעשה, הגב שלי לא יעמוד בזה ולא אוכל לחזור לגלוש, אבל לא נכנעתי כי הכרתי את הגוף שלי וידעתי מי אני. הרגשתי שזה אפשרי, אבל היו הרבה רגעים קשים בדרך. ניסיתי לגלוש רוח וזה היה ממש כואב. אמרתי לעצמי שזה לא יחזור להיות מה שהיה, אין סיכוי, למה אני עובדת על עצמי?".

זה חזר

בעודה נאנקת מכאבים, התבשרה קורזיץ בספטמבר 2009 על זכייתו של נמרוד משיח, שגדל עמה במכמורת, במדליית כסף באליפות העולם. "הייתי הכי שמחה בשבילו כי אנחנו אחים", היא מתארת, "זה עשה לי משהו בפנים, גרם לי להרגיש כמה אני רוצה שוב לזכות ואיזה כיף זה מדליה. רציתי את זה, פשוט הסתכלתי על נמרוד ואמרתי 'איך בא לי להיות במקומו'".

כשמשיח חזר עטור תהילה ארצה, קורזיץ ביקרה אותו בביתו. "נילס, אני לא יכולה יותר. די, אני רוצה לגלוש!", אמרה לו, והוא עודד אותה: "את כישרונית, תתחילי ותראי שאת יכולה לעשות את זה". "ידעתי בדיוק מה הוא עובר וקיוויתי שהוא לא יחזור על הטעויות שלי. אמרתי לו להיזהר, והוא דחף אותי, עזר לי מאוד ואמר לי שאני מסוגלת".

באחת השבתות לוותה קורזיץ גלשן רוח מאחד החברים ונכנסה אתו למים. היא לא באמת התאמנה או פמפמה, רק שמחה שהיא סוף סוף מצליחה לעמוד עליו מבלי שהגב ישלח איתותי מצוקה. "הייתי שנה על החוף, אתה יודע כמה זה קשה?", היא משתפת, "תחשוב כמה זמן בחיים הייתי לבד בים עם השקט שלי. הים זו מדיטציה, אתה נכנס ומתנקה, ותקופה ארוכה לא היה לי את זה. הייתי אבודה לגמרי, ופתאום נכנסתי למים וחזר אלי השקט. עמדתי על הגלשן במשך שעתיים. זה לא כמו לשבת סתם בחוף, זה באמצע הים, כשאין לידך אף אחד. הסתכלתי על הגלים והרגשתי את הרוח נוגעת במפרש. אי אפשר להסביר את התחושה הזו במלים, התגעגעתי להרגשה של הרוח המלטפת, לגלים שמתחתיי, לשקט, למדיטציה שלי, לכל החיים שלי.

"בכל שבת נכנסתי למים ולקח הרבה זמן עד שהגוף שלי היה באמת חזק. יום אחד עשיתי שיוטים עם החבר'ה וסיימתי ראשונה בפער גדול. כשהצלחתי לפמפם ולא כאב לי, מיד הבנתי". קורזיץ קיבלה טלפון מ"בייבי", לינור קליגר - כיום מאמנת הגולשות בהפועל ת"א - שהזמינה אותה להצטרף אליה ואל הבנות לאימון במרכז. אחרי שניצחה את כולן, חברה אליהן בפברואר האחרון למחנה אימונים באילת לפני אליפות אס"א.

"נסעתי עם בייבי באוטו, נדחפתי להן למלון וישנתי עם שק שינה על הרצפה. התאמנתי קצת ועוד קצת, ובייבי כל הזמן דאגה שאהיה בעניינים. שם התחלתי לגלוש באמת. יהודה מעיין היה באימונים ומיד ראה שהייתי הכי מהירה. במחנה האימונים הבא הוא כבר שילם לי על המלון. היתה לי עדיין מגבלה, כולן התאמנו בים ארבע שעות ואני רק שעתיים, כי לא רציתי להגזים ולמתוח את גבולות הגוף. התחלתי אימוני כושר, חתירה, גלישת גלים, ולאט לאט חזרתי".

בארץ התקיימו מבחני כניסה לתחרות הסבב בהולנד ולאליפות אירופה בפולין. קורזיץ סיימה ראשונה, ובחודש מאי המריאה להולנד והשתתפה בתחרות הקאמבק. "פתאום ניצחתי אלופות עולם בשיוטים", היא מספרת בלהט, "עדיין לא הייתי יציבה כי לא הייתי רגילה להתחרות. לא זכרתי איך זה לזנק עם הרבה גולשות, מדובר בטקטיקה שונה לגמרי".

הספרדייה מרינה אלאבאו, אלופת אירופה בארבע השנים האחרונות ואחת החברות הטובות ביותר של קורזיץ, הזמינה אותה אחרי התחרות בהולנד לאימונים בסנטאנדר. בתום שבועיים חזרה הגולשת ממכמורת ארצה וניצחה באליפות ישראל, כשהיא משאירה הרחק מאחור את מעיין דוידוביץ' ויתר הגולשות.

הלכו 3,000 שקל

בתחילת החודש המריאה לאליפות אירופה בפולין, כשלנגד עיניה מטרה אחת: מקום בין 12 הראשונות, שיכניס אותה לסגל היחידה לספורט הישגי ויעניק לה תמיכה של 3,000 שקל בחודש. "חזרתי, וזה נראה היה כאילו מעולם לא עזבתי", היא מתארת, "גלשתי ממש טוב, הרגשתי טוב ורציתי לעמוד בקריטריון כי אני שונאת להתבכיין על כסף. בינתיים אני מתגלגלת ואנשים עוזרים לי, אבל היה לי חשוב מאוד שתהיה לי משכורת, כדי שאוכל לנשום, כדי שיהיה לי קצת אוויר לשלם חובות. כיוונתי לזה, הייתי מאוד מפוקסת והיה לי ברור במיליון אחוז שאעשה את זה".

"ביום החמישי נשבה רוח חזקה וחשבתי שאני כבר רצה למדליה", היא ממשיכה, "הייתי ממש קרובה לזה, היו לי כאבי גב אבל הרגשתי חזקה וממוקדת". ואז, לפני תשעה ימים, במהלך השיוט התשיעי, התקוות של קורזיץ התנפצו לרסיסים.

"באתי לעבור מצוף במהירות וגולשת אמריקאית עלתה לי על המנור. עפתי קדימה והתערבלתי מתחת למפרש. במצבים כאלה אני רגילה לשחות מתחת ולשאוף אוויר, אז התחלתי לשחות, תפסתי את המפרש שלי והזזתי אותו. הוצאתי את כל האוויר מהריאות, ניסיתי לעלות והמפרש שלה היה תקוע לי מעל הפנים. כל מפרש הוא 8.5 מטר, איך תשחה מרחק כזה בלי אוויר. הסתכלתי למעלה, ניסיתי איכשהו להזיז את המפרש ורק שקעתי.

"התמונה האחרונה שאני זוכרת היא שהסתכלתי למעלה וראיתי את האמריקאית מצדו השני של המפרש השקוף. זה היה כמו בסרטים, כשאתה תקוע מתחת לקרח, מנסה לצאת ואין לך איך. היא לא הצליחה להרים את המפרש כי היתה רוח חזקה שהדביקה אותו למים".

קורזיץ איבדה הכרה מתחת למים. לא רחוק ממנה, התכוננו הגברים לתחילת השיוט שלהם ומאמניהם הפליגו לידם על סירות מנוע. המאמן הצרפתי פייר לוקווט ראה שקורזיץ נמצאת הרבה זמן מתחת למים ולא חוזרת. הוא הפליג לעברה כדי לחלץ אותה. "הוא בא והציל אותי, נתן לי נשיקה צרפתית", היא מגדירה בחיוך את פעולת ההנשמה של לוקווט אחרי שהעלה את קורזיץ לסירה.

נמרוד משיח, שהתכונן לזנק לשיוט, ראה את המתרחש ומיד גלש לכיוון וקפץ על הסירה של לוקווט. באותן שניות, כשקורזיץ עדיין היתה מעולפת, נתנו למשיח התראה של חמש דקות לתחילת השיוט שלו. "הדבר הראשון שאני זוכרת כשהתעוררתי הוא שישבתי בתוך הסירה ושמעתי את נילס צועק 'נתנו לי זמן, אני חייב ללכת'. הרגשתי בסדר ורציתי להיכנס שוב למים ולהתחרות, אבל לא הרשו לי. הייתי ממש מאוכזבת ואני עדיין מאוכזבת מ-3,000 השקלים שהלכו לאיבוד. אני בטוחה בעצמי, אבל מאוד הייתי צריכה את הכסף בשביל לנשום. זה ללא ספק יבוא, וזה לא מה שישבור אותי".

ראשי הענף וחובבי השיט אהבו את מה שראו בפולין עד התאונה. הם קיבלו בחזרה את הגולשת הטובה ביותר שגדלה בישראל, בגרסה בוגרת, שקולה ורעננה. "השתניתי לגמרי, אני במקום אחר. עכשיו הרצון וההערכה שלי כלפי מה שאני עושה הרבה יותר גדולים. למדתי הרבה מאוד על הציוד, אני יודעת להפנים את מה שאני רואה ולומדת. אני מסתכלת על העבר ואומרת 'איזה מטומטמת הייתי'.

"אני ילדת טבע ולמדתי לאהוב את מה שאני עושה. אני מאוד רוצה להוכיח לעצמי שאני מסוגלת. אני מאמינה בעצמי. קיבלתי מתנה, גיליתי אותה בגיל מאוד צעיר וחבל לזרוק אותה לפח. הרי לספורטאים לא עוזרים להגיע למה שהם, ורק אחרי שהם מצליחים תומכים בהם. אני עשיתי את כל הדרך וכבר הצלחתי, אז חבל לוותר עכשיו.

"אני לא רוצה להילחם באף אחד, והאנשים מסביב יודעים שאפשר לעבוד אתי. אעשה מה שיגידו לי, ואני יודעת שלא משנה איזה מאמן ייתנו לי, איפה אני נמצאת, אם יש לי מה לאכול או אם יש לי איפה לישון - הכל תלוי בי. אם אתחיל להתבכיין ולהרגיש רע על כך שאני ישנה בשק שינה, בחיים לא אצליח. אבל אם אצחק מזה ואקח הכל בכיף, אפיק מזה את המרב.

"אני מרגישה שהייתי פעם ילדה קטנה, שלא ידעה להעריך את מה שהיה לה בידיים. ראיית העולם שלי השתנתה לגמרי, אני מבינה את הכוח שיש לי בשביל לגרום לעצמי להצליח. הרי אין דבר יותר חזק ממני, אז המלחמה הכי קשה שלי היא עם עצמי".

לא כמו כולם

בסוף החודש הבא תהיה לקורזיץ הזדמנות נוספת להיכנס לסגל האולימפי, כשתיפתח בדנמרק אליפות העולם. "גם אם לא יהיה לי כסף, אמשיך לעשות את מה שאני עושה עד שאצליח. עד עכשיו ניסיתי להרגיע את כולם ולא הסכמתי לדבר עם אף אחד כי לא ידעתי אם הגוף שלי מסוגל לעמוד בעומס הזה. רציתי שקט ועכשיו אני בטוחה, כי העמסתי עליו מספיק".

קורזיץ מתאמנת היום אצל קליגר, ונתמכת בידי אנשי מועדון הבית במכמורת - זאב גלאובר, מנהל המועדון, שזיהה את כישרונה בגיל צעיר, יאיר סוארי שגידל ואימן אותה מכיתה ב', ובן פינקלשטיין. יחד איתם ועם משפחתה, היא גולשת לעבר לונדון 2012.

"השאיפה הכי גדולה שלי תמיד היתה מדליה אולימפית", היא מבהירה, "אני לא כמו כולם, אני שונה. אחת הגולשות הישראליות באה אלי אחרי שלא הצליחה בתחרות ואמרה לי: 'אני יכולה להיות טובה בהרבה דברים אחרים, אז למה אני סובלת פה? אני לא כמוך, את טובה בגלישה. נולדת בשביל זה'".

לקורזיץ לא נותר אלא להסכים: "אני מרגישה את הים, מבינה אותו ומדברת אתו. אפילו אם אני לא מתחרה, בכל בוקר אני קמה ומסתכלת עליו. הים זו האהבה הכי גדולה שלי ואני כמוהו - פעם שקטה, פעם סוערת ופעם יש זרמים מתחת. אני מאוד לא יציבה, אבל עכשיו אני מבסוטית. אז הייתי ילדת פרא, עכשיו אני גם מבינה אנשים. אולי התאונה בפולין נועדה לקרות ולא הייתי צריכה להצליח שם כדי לא להיכנס לשאננות ולהבין שאני עדיין צריכה לעבוד קשה".

קורזיץ לא מתכוונת להיות זהירה יותר, הרי באופי קשה להיאבק. "אני הולכת על הקצה כל החיים שלי. אני רוצה לנצח ומסכימה להקריב הרבה. פשוט רציתי לנצח ולא ראיתי בעיניים. הבעיה שלי היא שאני לא מספיק פחדנית. אמא שלי מסכנה, אני מרחמת עליה. נכון שההורים גידלו אותי במכמורת, אבל הם לא ציפו שתהיה להם ילדה מטורפת. עד לונדון אני שומרת על עצמי, לא עשיתי סנובורד כדי לא להיפצע שוב. לונדון זו המטרה שלי, ואחרי זה אני רוצה ללדת ולגלוש בריו עם ילד או ילדה. אני אוהבת ילדים, אולי זה מה שיעזור להרגיע אותי".

כאן גולשים בכיף

היכרות עם משפחת קורזיץ

ששון האבא, מציל ודייג. בעבר גלש במשך שנה מסביב לאוסטרליה

מיכל האמא, בעבר שחיינית בגבעת חיים

תום האח הגדול, בעבר גולש רוח תחרותי ומאמן במכמורת. כיום גר באוסטרליה ובעל בית ספר לקייט-סרפינג

בר האחות הצעירה, סגנית אלופת העולם לנוער בגלישת רוח. עזבה את הענף על מנת להתגייס לשירות לחימה בחיל הים

לי אלופת העולם 2003 בגלישת רוח

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם
הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
פרוייקטים מיוחדים