בטיסה לווינה מספר לי יוסי מזרחי (אכן כן, טסתי עם מכבי באותה טיסה, פכים קטנים ורכילויות שונות יסופרו בכתבת מגזין מיוחדת בשבוע הבא!) שיואב זיו צם בגלל חורבן הבית ושהתענית הזו בכלל לא עוזרת לאימון של אותו יום ולמשחק למחרת במונטנגרו. שנינו נזכרים בכותרות שעסקו אז באורי מלמיליאן ובנוהג המוזר שלו להביא מהבית קופסאות שימורים למסעות של הנבחרת פן ייאלץ לאכול חס וחלילה טרף.

אז - וזה לא היה לפני 100 שנה - היה מדובר בחריג, באנקדוטה יהודית משעשעת שעל גבול הביזאר, לא כמו היום, כשכל קבוצה שיוצאת למחנה, ולא משנה אם זה בגרמניה או באוסטריה, מצטיידת בשף מדופלם וכשר. טוב, אז גם היה שייע מתאמן על תנועות כף יד מיוחדות להטלת והסרת מנחוס, בז'ה היה שם שום בנעליים, אוהדים מיתולוגיים היו מנפצים בלוק של קרח למען ייקטע רצף הכישלונות, ואם היו בנמצא יונים, מישהו היה מפריח אותם. היום, גם אם טרם התגלה ממצא מדעי התומך בעליונות האמונה העליונה על זו התפלה, נוסעים כדורגלנינו להשתטח על קברי צדיקים בצפון, לקבל ברכה מהרב שריקי בדרום, וכולם - טוב, אולי כמעט כולם - מנשקים את הדלת ביציאה ובכניסה לחדר ההלבשה. שמע ישראל, לאיזה כופרים נותנים היום לכתוב טור.

צדיק וטוב לו. מלמיליאן (תצלום: אמיל סלמן)

השינוי הדמוגרפי שעברה החברה הישראלית בכלל וכדורגלנינו בפרט מחייבים בחינה מחודשת של השאלה האם צריך או מותר לשחק כאן כדורגל בשבת. אז בחנו, והתשובה היא חד משמעית. לא. העובדה שההתאחדות לכדורגל של ישראל מחייבת את קבוצות הילדים והנוער לקיים את משחקיהם בשבתות מונעת למעשה מאלפי או אפילו עשרות אלפי ילדים, חלקם הגדול מעיירות פיתוח ומשכונות מצוקה, לעסוק במקצוע אהוב, להגשים את ייעודם ולהתפרנס. כי החילוני יכול לשחק ביום שישי בצהריים, במוצאי שבת או ביום ראשון ושני בערב, היהודי הדתי ואפילו המסורתי אינו יכול לשחק בשבת.

החיוב לשחק ביום הזה מתאים אולי לישראל המפא"יניקית של שנות ה-50 וה-60, הוא לבטח לא מתאים לחברה המסורתית של ימינו. מי יודע כמה איתי שכטרים איבדנו בגלל שלא לכולם היה אבא שבאומץ וכאב ויתר על הכיפה לטובת העתיד של הילד. מוביליות חברתית, קוראים לזה באקדמיות של השמאל הנאור.

רגע לפני ההשתטחות. שמעון גרשון (תצלום ארכיון: ירון קמינסקי)

כן, אני יודע, אין כזה דבר שבת בלי כדורגל, הצופים לא יגיעו למשחקים שייערכו בימים אחרים, והחיילים, הו החיילים, אנחנו אוהבים הרי לגייס את החיילים לא רק לצבא ולשדה הקרב המטופש, אנחנו גם מאוד אוהבים לגייס אותם באופן צדקני לוויכוח סביב הכדורגל בשבת. אז תעשו לי טובה, מכל הרגל אפשר להיגמל. השיקול הכלכלי, אף אם נכון הוא אף אם לא, אינו יכול לגבור על זכויות אדם, וגם העובדה שאיזה לוחם בגולני שאוהד את מכבי או הפועל או בית"ר ייאלץ מדי פעם להפסיד איזה משחק לא שקולה לזה שמציבור שלם נמנע כאן במשך שנים לעסוק באחד המקצועות האהובים והמכניסים.

אז לפני שאתם שולחים חיילים לכדורגל, כדאי אולי לא לשלוח אותם למלחמות מיותרות בשדה הקרב, ואת לוזון והמשה אביבי שלו כדאי כנראה לשלוח לבית המשפט העליון, כדי להסביר איך זה שהם מונעים מציבור שלם לשחק כדורגל יהודי במדינה יהודית. יש איזה עורך דין צעיר או צעירה שמתנדבים לכתוב לי את הבג"ץ? לקשקש בבית משפט בלהט על זכויות אנוש אני יודע לבד.