ב-21 ביוני לבשה צפון קוריאה חג. הנבחרת הלאומית, אשר מספר ימים קודם לכן הקשתה מאוד על ברזיל, עלתה למשחקה השני ב"בית המוות" של המונדיאל - מול פורטוגל. ריח האופטימיות שנישא באוויר הגיע גם לנחיריו של השליט הכל יכול - "המנהיג האהוב" קים ג'ונג איל. בצעד חסר תקדים, החליט אחד הרודנים המסתוריים בעולם כי המשחק מהווה הזדמנות נהדרת לשידור חי ראשון מסוגו בטלוויזיה הממלכתית. אין לדעת אם הדמעות שזלגו מעיניהם של שחקנים צפון קוריאנים רבים בשעת השמעת ההמנון, נבעו מגודל המעמד או מהבנת משמעותו האפשרית של כשלון. סביר להניח ש-90 דקות מאוחר יותר חלקם חיפשו טלפון בכדי לערוך שיחה אחרונה עם יקיריהם.

גאווה או פחד? שחקן קוריאני בהשמעת ההמנון. תצלום: אי-פי

פורטוגל היממה את הצפון קוריאנים המסכנים שספרו שבעה שערי חובה בטרם גאל אותם השופט מיסוריהם. השידור הישיר הופסק דרך אגב, לאחר השער הרביעי. אף אדם העוקב אחר אורחותיו של ג'ונג איל, אשר רציונאליות ורוחב לב אינן מסממניו הידועים, לא חשב כי הדיקטטור יעבור על ההשפלה לסדר היום (למרות שעל פי מספר פרסומים הוא קבע את שיטת המשחק).

שחקני צפון קוריאה בפוזיציה שכיחה. תצלום: רויטרס

ביממה האחרונה, יותר מחודש לאחר סיום דרכה של הנבחרת במונדיאל מתחילים להגיע דיווחים מעבר למסך הברזל הקומוניסטי. על פי מספר מקורות, כל חברי הנבחרת הועלו בתחילת יולי לבמתו של מבנה מרכזי בפיוניאנג, שם שהו במשך שש שעות ארוכות. הקהל מנה 400 פקידי ממשל, סטודנטים ועיתונאים שהטיחו בשחקנים עלבונות, והאשימו אותם בכשלון אידיאולוגי חמור שהוביל להשפלה לאומית. גולת הכותרת של ההשפלה הפומבית היתה ביקורת אישית של שר הספורט על כל אחד ואחד מהשחקנים. בכל מקרה, המאמן הוא זה שסומן כאשם העיקרי בכשלון, והשחקנים אולצו לחזק טיעון זה.

המאמן, קים ג'ונג הון, נזרק בבושת פנים מתפקידו, חברותו במפלגת השלטון נשללה והוטל עליו להפוך לעובד בניין בפרויקטים ממשלתיים. למרות העונש שנראה ברוטאלי בעיניים מערביות, עושה רושם שחברי הנבחרת יצאו בזול. בדרום קוריאה דווח כי כשלונות ספורטיביים בעבר הלא רחוק הסתיימו לא אחת במחנות כפייה.

קים ג'ונג הון בימים יפים יותר. תצלום: רויטרס