את הקיץ הזה היה אמור גיא עזורי להעביר בין בילויים בחיק המשפחה לפרשנות באולפן המונדיאל של הערוץ הראשון. אחרי הטראומה שחווה בהפועל באר שבע אשתקד, וכשכמעט כל קבוצות ליגת העל התחמשו במאמן, עזורי בנה על חופש, שקט ושלווה.

אבל אז הגיעה ההצעה מהפועל אשקלון, העולה החדשה לליגת העל. תחילה ניסה עזורי להתחמק ודרש שכר גבוה. יו"ר אשקלון פרוספר אזגי אמר תודה ושלום, אבל נכשל בניסיונות לגייס את אורי מלמיליאן, יוסי מזרחי, מוטי איוניר או גיא לוזון. אז אשקלון חזרה לעזורי, שמצדו שינה את כל התוכניות תמורת שכר של כ-70 אלף דולר בעונה.

גיא עזורי, אתמול ברמת גן. "לא חשוב כמה אצליח, תמיד יגידו שאני מאמן כושר" (תצלום: שרון בוקוב)

יותר מהכל, עזורי ירצה לסיים את העונה הזו באותה עמדה שבה הוא פותח אותה. כמאמן בית"ר ירושלים (2005) תחת ארקדי גיידמק הוא החזיק חודשיים, במכבי פתח תקוה (2008) הוא פתח טוב, אבל התפטר אחרי כארבעה חודשים. בהפועל באר שבע, כאמור, זה עבד במשך חצי שנה ונגמר במשחק מול אחי נצרת, בסיומו טען עזורי כי הותקף על ידי אוהדים זועמים. פלא שעדיין יש מי שמכנה את עזורי מאמן כושר?

"אומרים את זה עלי כבר 17 שנה ותמיד ימשיכו להגיד שאני מאמן כושר", טוען עזורי, "הדביקו לי סטיגמה וקשה לשנות את זה. מיתגו אותי כמאמן כושר, למרות שעוד במכבי תל אביב לפני 17 שנה תופקדתי כעוזר מאמן, העברתי אימונים ועקבתי אחרי זרים. עשיתי עבודה מקצועית לכל דבר. גם לפני 15 שנה הלוזונים רצו שאבוא לפתח תקוה כמאמן. אין לי סיבה להתבייש בידע ובתואר האקדמי שלי בפיסיולוגיה, זה רק תורם לי כמאמן. אבל בארץ לא חשוב כמה אעבוד וכמה אצליח, תמיד יגידו שאני מאמן כושר".

את ההצלחה הגדולה כמאמן עשה עזורי בקבוצת הנוער של בית"ר, אותה הביא לדאבל היסטורי ופיתח שחקנים כמו אריאל הרוש, חן עזריאל, אבי ריקן, שמוליק קוזוקין ועידן ורד. "70% משחקני בית"ר היום הם שחקנים שלי", לדבריו, "אלמלא הכסף של גיידמק, היתה להם היום קבוצה בריאה עם שחקני בית מצוינים. לא כוכבים גדולים, אבל שחקנים לליגת העל. גם אז לא העריכו את היכולת שלי. היה לי חוזה לשלוש שנים נוספות בנוער, עם סעיף שמבטיח לי לקבל את הקבוצה הבוגרת, אבל עזבתי תמורת חוזה נמוך למכבי פתח תקוה רק כדי להתקדם. אם לא הייתי עוזב אז, הייתי יכול להישאר בבית"ר עוד 10 שנים".

יסתדר עם הבוס?

לרוע מזלו, עזורי אימן בקבוצות שמנוהלות על ידי דמות דומיננטית. על גיידמק מיותר להרחיב. בפתח תקוה לא הצליח עזורי להתמודד עם ההתערבות וההתערבבות היומיומית של עמוס לוזון ושינו זוארץ בחדר ההלבשה שלו. בהתחלה הוא שתק, העלים עין מתוך רצון לפלס את הדרך כמאמן בליגת העל. הוא נכנע ללחצים של הבוסים, עד שהרים ידיים והחליט לעזוב. בהפועל באר שבע נתקל באלונה ברקת הדעתנית, שמתעניינת בכל פרט ושואלת כל שאלה אפשרית. עזורי שיתף פעולה וענה בסבלנות, גם כשהאוהדים עשו לו את המוות, אבל ציפה לגיבוי בתקופות הקשות. כשזה לא הגיע, הבין את הרמז והלך.

באשקלון פוגש עזורי את הגרסה הפרועה והמוחצנת ביותר של המוזכרים מעלה, פרוספר אזגי. בניגוד לאחרים, שפועלים מאחורי הקלעים, אזגי יעשה את הדברים מול המצלמה. לפני ההצלחה בבחירת השחקנים ושאר העניינים המקצועיים, עזורי יצטרך לנצח במאבק על לבו של הבוס.

"אני בעד שיתוף פעולה עם הבעלים, אבל יש לי קו אדום - הנושא המקצועי", מסביר עזורי, "כשלא נתנו לי לעשות מה שאני רוצה, קמתי והלכתי. יש לי שלושה ילדים, לא באתי מבית עשיר וכל שקל חשוב לי, אבל אני מעדיף לשלם מחיר יקר ולא להתפשר בנושא המקצועי. את ההחלטות אני מקבל על פי המצפון והעקרונות שלי. זה המקצוע שלי, זו הפרנסה שלי, אבל אני ממש סובל מהענף הזה. מאמן כדורגל חי וסובל 24 שעות ביממה. את באר שבע עזבתי בגלל שנגמר לי החשק לאמן שם. כשלא כיף לי, אני לא נשאר".

בגלל שהגיע באיחור ובשל התקציב הנמוך של אשקלון, עזורי לא ביצע שינוי משמעותי בסגל הצעיר והדליל של הקבוצה החדשה שלו. בשבועות האחרונים ניסה לשכנע שחקנים מנוסים להגיע לאשקלון - אפילו ראובן עובד הגיע למבחנים - ובמקביל לחץ על אזגי לפתוח את הכיס. עזורי לא מחזיק בכיס פנקס עם שמות של זרים פוטנציאלים, שיישלפו בעת הצורך. כישלונות עם זרים בעבר גרמו לו לנסות השנה שחקנים עם ניסיון בליגת העל, כמו זוראב מנטשאשווילי, קשר הפועל תל אביב בעונה שעברה. בגזרת הישראלים, עזורי יצטרך לבנות על שחקנים כמו יניב אלול, מחמוד עבאס ושניר גואטה, כך שלא יהיה מסוכן להמר שאשקלון תיאבק בפלייאוף התחתון בסיום העונה. בכל מקרה, אם יגיע עד למחזור ה-35 כמאמן אשקלון, עזורי יסמן את העונה כהצלחה.