לפני שבע שנים השתנו חייו של אמיר זוהר. כמה להטוטים של כדורגלנים ברזילאים בחוף גורדון שכנעו אותו לנטוש את המסעדה ומועדון הלילה שהיו בבעלותו, ולהתחיל מחדש. "עזבתי את הבילויים, הטפסים והבנקים ומצאתי נישה רגועה", הוא נזכר בתפנית, "מהרגע שהקפצתי את הכדור ראיתי עד לאן זה יכול להתפתח בארץ".

מאז, זוהר לא עזב את החוף. "השקעתי עשר שעות בכל יום, ראיתי סרטונים ביוטיוב, הסתכלתי כמה שנים קדימה וידעתי מה מחכה לי בסוף. ויתרתי על הרבה מאוד דברים בשביל להגיע ליעד שהצבתי לעצמי. זה התחיל מטורניר קטן ונמשך בעוד ועוד אנשים שזרמו, עד שנפתחה הליגה".

בשנתיים הראשונות זכה זוהר באליפות ליגת "קורונה פוצ'יוולי" הישראלית, ואת העונה הנוכחית סיים במקום הראשון בדרך לפיינל-פור. מעבר להצלחה האישית הוא נפעם מהתעצמות הענף, שהפך ללהיט מקומי. "זה חלום שמתגשם", הוא משתף, "אני לא אחד שמחצין רגשות, אבל לפני חודש זו היתה הפעם הראשונה שבאמת התרגשתי. עשיתי אימון ריצה בטיילת על קו הים, עברתי חוף ועוד חוף - פרישמן, גורדון, דולפינריום - ובכולם ראיתי אנשים משחקים פוצ'יוולי.

"פתאום נפל לי האסימון, נזכרתי איך פעם התיישבתי בצהריים על המדרגות בגורדון, הכל היה ריק וחשבתי למי אפשר להתקשר כדי לארגן משחק. היום אני רץ ורואה בכל חוף מגרש. אלו דברים שראיתי לפני הרבה שנים, ועכשיו הם מתממשים מול עיניי. אני שמח שהשקעתי והאמנתי. כל מי שבעבר הציע לי לשחרר ולהפסיק יודע שטעה. העונה הגיע ה-בום הגדול של הענף, אני כבר לא צריך להסביר לאנשים מה זה פוצ'יוולי".

זוהר לא הסתפק בהגמוניה המקומית ויצא לחו"ל כדי להתקדם. "לפני שלוש שנים טסתי לטורנירים בינלאומיים ואנשים שמחו לקבל אותי בהגרלה כי זה היה ניצחון בטוח", הוא משחזר, "היום אני פייבוריט ומסיים בין ארבעת הראשונים. ישראל שייכת לחמש הטובות בעולם".

באפריל המריאו זוהר ושותפו, ליאור באום, לטורניר עולמי באיים הקריביים. "העדשות שלו נשארו במזוודות שלא הגיעו וכל התנאים היו נגדנו", מתאר זוהר, "הוא עלה לשחק עם משקפי ראייה והצלחנו לנצח יום אחרי יום. בזמן שכל הצמדים התאמנו, אנחנו נסענו לחפש לו עדשות ברחבי האי. פתאום עלינו לגמר ולא קלטנו מה הולך שם".

החוויה האקזוטית הסתיימה בהפסד לברזיל ובמקום שני נהדר, אבל לאחרונה נאלצו השניים להתמודד עם פציעתו של באום. אם לא יחלים בזמן לפיינל-פור בשבת, יצטרף לזוהר הברזילאי פרזיניו, שינסה לעזור לו לזכות באליפות שלישית ברציפות.

כלבים וגלים

זוהר בן ה-27 לא נח לרגע, ומנסה להפיץ את אהבתו בכל נקודה בארץ. "פוצ'יוולי זה ריקוד", מתענג השחקן, "הוא מושך כי כל אחד יכול לשחק וליהנות, גם בחורות ומבוגרים בני שישים. אנשים קצת מפחדים להיכנס למשחק, ואז כשמתחילים זה כמו מחלה".

זוהר מעביר אימונים אישיים לכדורגלנים ופועל להקמת בתי ספר בחופים. גם במכון וינגייט כבר שמעו על הטרנד. "אנחנו עובדים מולם כדי לארגן קורס להכשרת מאמני פוצ'יוולי שיזכו לתעודה", מפתיע זוהר, "אני מאמין שבתוך שלושה חודשים כל הדברים האלו ייצאו לפועל בכל הכוח".

בצה"ל שירת זוהר כלוחם בסיירת גולני. באחד האימונים נפצע בגבו ופשט את המדים הירוקים אחרי קצת יותר משנתיים. כיום הוא מתחבר בעיקר לכדור, לרשת ולגלים. אפילו בת הזוג שהיתה לצדו קרוב ל-11 שנים לא עמדה בקצב ההקפצות בחוף ויצאה מהתמונה. "יש לי שתי תשוקות בחיים - גלישה ופוצ'יוולי", הוא מכריז, "התמסרתי אליהן ועזבתי הכל. אני חי את הים, גלישת גלים היא כמו מדיטציה בשבילי. כשמגיע גל אני מרשה לעצמי לעזוב את המגרש לכמה שעות".

מי שהיה חיית לילה מנהל כיום רשת חנויות למוצרים לבעלי חיים. "יש לי שלושה כלבים, נראה לי שאני מסתדר איתם טוב יותר מאשר עם אנשים". בין המשחקים והאימונים המפרכים, הוא מטפל באביו שעבר התקף לב ומנסה לאתר על החול את דור העתיד.

"כיום בני נוער רבים מסתובבים בקיוסקים ושותים, ופתאום אני רואה נערים שבכל החופש הגדול נמצאים איתי בים, מקשיבים לכל מה שאני אומר ולומדים ממני", הוא מתגאה, "אם אתה תופס אותם בזמן הנכון, כל הראייה שלהם משתנה. מספיק לי לראות ילד שמבקש ממני להקפיץ אתו כדור. אני עוזב הכל, ניגש אליו ויודע שהנה, עוד אחד נתפס. יש פה את התנאים הטובים בעולם והילדים הכי מוכשרים. כמו בסרט 'מטריקס', מוצאים אותם בין כולם ומזהים את הפוטנציאל הגבוה".

יותר מכל דבר חולם זוהר שהפוצ'יוולי יצטרף למשפחת הענפים האולימפיים, ואין מקום מתאים יותר מריו דה ז'נרו. בחופיה הומצא המשחק, וב-2016 היא תארח את המשחקים האולימפיים. "זה יהיה הגראנד פינאלה", הוא מפנטז, "או שאהיה על החול או מאחורי הקלעים. כך או כך, את הכרטיס לשם אשמור ואדע שהשגתי מה שרציתי".

אמיר זוהר מפגין ביצועים על החול. בתוכנית: קורס להכשרת מאמני פוצ'יוולי, ואולימפיאדת ריו