האמת כואבת, אבל הטבלה לא משקרת. HODS היא הקבוצה החלשה העונה בליגת פוטבול הנשים הישראלית. ונפתור זאת כבר עכשיו: יש דבר כזה.

כמה דקות לפני סיום המשחק השביעי, בו הפסידו הבנות בפעם השביעית העונה, חטפה אחת מהשחקניות את הכדור בתוך האנד-זון, נעצרה במקום באופוריה והחלה לחייך אל חברותיה ההמומות, שמשום מה גם החלו לרוץ לצד השני. כעבור רגע שנדמה היה כנצח, והיה מלווה בשאגות לא מובנות מכל עבר, הבינה השחקנית את גודל הפאדיחה. זה קרה רק לאחר שכמעט כל הנוכחים באיצטדיון קראפט צנחו על הדשא הסינתטי מרוב צחוק. מישהי התבלבלה בכיוונים, מישהי כאן תקפה לכיוון ההפוך.

זאת העונה השביעית של הליגה - שנתמכת על ידי "אילת" (התאחדות ענפי הספורט הלא אולימפיים בישראל) - ועל אף שלכאורה משחקים עם אותו כדור, אי אפשר אפילו להזכיר באותה נשימה את ה-NFL האמריקאי. זה ניכר כבר בכניסה למגרש, שם תלוי שלט מחודש ספטמבר המזמין אתכן להירשם לליגה ומבהיר בעזרת שני סימני קריאה כי "אין צורך בניסיון קודם!!". ואכן, מרבית הבנות בקושי מצליחות לתפוס את הכדור, אבל עדיין יורדות מחויכות מהמגרש, כי העיקר החוויה. ובכלל, למי פה יש ראש לתחרות כשקבוצת Big Blue דורסת את כולן, ואחרי שבעה מחזורים מאזן השערים שלה עומד בערך על 218-0.

אין לוח תוצאות, כך שהדרך לברר כמה זמן נותר או סתם מה התוצאה נעשית רק באמצעות דיבור אישי עם השופט. לפעמים הוא בעצם שופטת שהיא בעצם אחת משחקניות הליגה, אבל לעשרות החברים ובני המשפחה שמתאספים מדי יום שני בקראפט כדי לעודד 150 בנות, זה לא מזיז. הם מקבלים שישה משחקים בשלוש שעות (שניים נערכים במקביל) על מגרש אחד הנחצה באמצעות קונוסים, ובשני קצוותיו מוצבים שערי כדורגל. כן, זה עם הכדור העגול.

"יש כאן בנות מגיל 12 ועד אמהות עם שישה ילדים, הרבה מהן דתיות ממוצא אנגלוסכסי", מספר המנהל המקצועי של הליגה, יונה משען, "אבל עדיין מאוד קשה ללמד 150 איש איך לשחק". תחילה הוקמה נבחרת לאומית מכ-30 בנות, שיצאו להתמודד באליפות העולם (וסיימו את האליפות האחרונה במקום החמישי). מארבע קבוצות גדלה הליגה ל-13, וייתכן מאוד שבקרוב תוקם הקבוצה התל אביבית הראשונה. "זה עניין של זמן ואימונים", משוכנע משען, "יש בנות ששיחקו עד היום משחקים בודדים בחייהן, והן לא ממש יודעות מה לעשות. המטרה כרגע היא לאפשר לכל מי שרוצה לשחק, בסוף הטובות יישארו ויתקדמו".

לא כוחות

עד לאחרונה נאסר על יותר משתי בנות מהנבחרת לשחק באותה קבוצה, אבל התקנה הנוקשה יצרה בעיה. הבנות פשוט התעקשו לשחק ביחד. "ככה זה עם בנות", מנתח משען, "צריך לדעת איך לדבר אתן ומתי ללחוץ. מכיוון שזה הוריד להן את החשק, איפשרנו להן להתאחד".

"קשה לשחק בקבוצה עם בנות שלא נותנות הכל, במיוחד כשאת נותנת את הנשמה", מחזירה שאנה ספרונג, הקוורטרבקית של ה-Big Blue והנבחרת, "זה מתסכל ולכן היתה דרישה של הבנות להיות באותה קבוצה. תמיד יהיו כאלו שיתלוננו, אבל אני מקווה שכבר בעונה הבאה נתפצל".

אז אם חשבתם שתראו כאן היאבקות נשים, טעיתם. וזה למרות שלפחות מבחינת הספונסרים יש להן גיבוי - הרי ראשי התיבות של HODS הן - Halachic Organ Donor Society וכשהספונסר מעודד תרומות איברים על פי ההלכה, כנראה שאפשר גם לסכם על בארטר במידה שאחת הבנות שברה יד או איבדה כליה, חלילה.

"זה לא פייר, וגם קצת מבאס שאין תחרות", מלינה אחת השחקניות, "הבנות של הנבחרת הקימו קבוצה, והחליטו שהן רוצות לשחק ביחד. זה לא כוחות וסתם הורס". כן, יש פה סוג של סתימה שגם "שרברבי משען", הספונסרים של הקבוצה הצהובה, יתקשו לפתוח.

אבל עדיין מדובר בליגה מסודרת. כזאת שממשיכה לשחק במלחמה ולקבוצות שלה יש מדים אחידים (אף שחלק מהבנות שוכחות אותם ועולות עם אימונית בצבע שונה). חמישה מחזורים נותרו עד הפלייאוף, שבסיומו תוכתר Big Blue לאלופה. את אף אחד זה כנראה לא יעניין, אבל ככה תמיד נראית התחלה של מסורת.

אמריקה זה כאן, בערך

*מה? שמו המלא של המשחק הוא Footabll Flag Non Contact 5X5

*איך? לקוורטרבק אסור לרוץ, עבירות הן מחוץ לתחום ועצירת היריב מתבצעת באמצעות משיכת אחד משני הסרטים הצבעוניים המחוברים לחגורה

*מי? 70% מהשחקניות הן ישראליות והיתר בנות מחו"ל שלומדות בישראל

*קשר ל-NFL המגרש נתרם ונקרא ע"ש רוברט קראפט, הבעלים היהודי של ניו אינגלנד פטריוטס