ישראל - יוון

עוד 4 ימים

כשמילוש מאריץ' סיים בתחילת העונה שעברה את חוזהו בפנאתינייקוס ניצבו בפניו שתי אפשרויות קורצות - מכבי תל אביב או גנט הבלגית. הקשר הסרבי התלבט במשך כשבוע עד שלבסוף דחה את ההצעה הנדיבה של לוני הרציקוביץ', שעמדה על 400 אלף דולר לעונה, והעדיף להשיב בחיוב להצעה נמוכה בהרבה מהקבוצה הבינונית בבלגיה.

מדובר היה באחת ההחלטות הקלות שקיבל בחייו. "מעבר מסגנית אלופת יוון לישראל, גם אם למועדון גדול, עלול היה לפגוע אנושות בהמשך הקריירה שלי", מספר מאריץ', "אי אפשר לקפוץ מאחת הליגות החזקות באירופה, מקבוצה שמשחקת בליגת האלופות, לליגה שלא ממש סופרים באירופה".

לא אחת נפגשו נבחרות ישראל ויוון, עוד בימים שהנבחרת המקומית נקראה "ארץ ישראל". קווי אופי רבים נמתחים בין שתי המדינות השכנות. מנטליות ים תיכונית, אקלים כמעט זהה, אווירת הסחבקיות והסרוב לצאת פראיירים. אולם הדימיון מסתיים כשזה מגיע לכדורגל.

יוון העפילה למונדיאל הראשון בתולדותיה ב-1994 - כמעט דור אחרי ישראל - אך כבר בשנות ה-70' עיטרו הקבוצות המקומיות את גביעי אירופה השונים. מאז שנות ה-80' הגיעה יוון שלוש פעמים ליורו, כשהשיא היה כמובן הזכייה ההיסטורית ב-2004. קשה אולי לתפוש זאת, אבל מדינה שנציגותיה היו מסיימות אחרונות באופן כמעט קבוע בבתי המוקדמות בשנות ה-70', הפכה לחצי-מעצמה בכדורגל העולמי. אצלנו מתגאים פעם בעשור בקמפיין אירופי, בעוד היוונים משגרים נציגות קבועות לשלבי הבתים ושמינית הגמר של המפעלים. פחות מזה והמלה אכזבה מעטרת את כותרות העיתונים. אז מה יש שם שאין לנו פה, מלבד טברנות מפוארות?

אוכלוסיית יוון מונה 11 מיליון תושבים, עם תל"ג של 30 אלף דולר לנפש, לעומת שבעה מיליון איש בישראל ותל"ג של 27 אלף דולר. הליגה היוונית אינה תחרותית יותר מזו הישראלית. אולימפיאקוס זכתה שלשום באליפות ה-12 שלה ב-13 העונות האחרונות, ופרט לזכייה של לאריסה לפני שני עשורים, התחלק התואר בין ארבע קבוצות בלבד מאז 1946.

הסיפור מסתכם בכסף, אתם בטוחים? נכון, אבל רק חלקית. "זה רחוק מאוד מלהיות דומה", קובע המאמן יצחק שום, שעל שמו רשום דאבל בפנאתינייקוס לפני חמש שנים, "יוון זאת מדינת ספורט מובהקת. כל אישה זקנה שם אוהדת כדורגל ואין מישהו ברחוב שלא מחובר לזה. אנחנו נחשבים לעם הספר והם נחשבים לעם הספורט. שם מחבקים אנשים שמשקיעים כספים בכדורגל, ובישראל בועטים בהם. בארץ מדברים כל הזמן על מחויבות, אבל ביוון זה מובן מאליו. פה יודעים רק לבלבל את המוח השכם והערב על מחויבות, אבל כשזה מגיע לשורה התחתונה רק מברברים ולא עושים דבר. ביוון, במקום לדבר פשוט עובדים".

מדיניות חוץ

כדי להבין את התהליך (מונח גס בארצנו) שעברה יוון, רצוי לחזור לשנות ה-70', שהיוו ציון דרך מרכזי בהתפתחות הכדורגל שם למימדיו היום. בעונת 70/71 הונחת הכדורגלן ההונגרי האגדי, פרנץ פושקאש, כדי לאמן את מועדון הפאר פנאתינייקוס ולהצעיד אותו לגמר גביע המחזיקות באותה עונה. פושקאש היה, למעשה, רק הסנונית שבישרה את השיטפון של מאמנים זרים בכדורגל היווני.

האגודות וההתאחדות הבינו כבר אז שעל מנת לטפח את הכדורגל המקומי יש צורך קריטי בייבוא המקצוענות.

כיום מאיישים תשעה מאמנים זרים את המשרות בליגה הראשונה, שמונה 16 קבוצות. מעמדם, מספרים עיתונאים יוונים, חזק כמעט כמו זה של הבעלים. הם הסמכות ואין בלתם. ביוון השכילו מזמן לחבק את המאמן ולא להבריח אותו עם הזנב בין הרגליים (ע"ע לואיס פרננדס). גם הקולגות המקומיים מגלים הערכה ולא מתבכיינים על גזילת משרות פוטנציאליות ובוחשים מאחורי הקלעים, כפי שנהוג בישראל.

"הכדורגלן היווני, בדיוק כמו הישראלי, עצלן מטבעו", מפתיע אנדריאס דרקוקולוס, חבר הנהלת פנאתינייקוס, "לכן הבאנו מאמנים בעלי שם, אסרטיוויים, שיחזיקו את השחקנים קצר ויטילו עליהם מרות ומשמעת. כשהם רואים מאמן רציני, השחקנים לא מעזים לחפף כמו מול מאמן מקומי. אצלנו זו מדיניות להחתים מאמן זר בעל שם אירופי (העונה, הנק טן קאטה)".

גם סגן נשיא אולימפיאקוס, סבאס פאודוריטיס, תומך נלהב באיוש תפקיד המאמן בידיים זרות. "יש מאמנים יוונים טובים, אבל כדי שתהיה סמכות וכריזמה בלתי מעורערות מול שחקנים גדולים חייבים מאמן רציני", הוא מסביר, "זה אחד התפקידים הכי חשובים בקבוצה שרוצה להצליח גם במפעלים האירופיים. השחקנים מרוויחים מקצוענות וידע עצומים, ואילו הקבוצה נהנית מגידול שחקנים ומהישגים. חוץ מזה, לא פשוט לפטר מאמן זר כי העלויות שלו גבוהות מאוד וזה לא משתלם".

מגנט לכוכבים

קשה, כמובן, להתעלם מהעובדה שהחל משנת 2001 משתייכת יוון לאיחוד האירופי, כך שהניידות של שחקנים מהיבשת אליה ולהפך מורכבת פחות מאשר הנחתת ישראלי בליגה אירופית. 11 שחקנים זרים בממוצע מרכיבים את הסגל של כל קבוצה בליגה, ובסך הכל שוטפים 175 כדורגלנים זרים (42 מהם שחקני נבחרות) את הכדורגל המקומי, בהם 34 ספרדים ו-31 ברזילאים.

עם זאת, הנכס ששמו דרכון אירופי, כידוע, עולה כסף. והרבה. המועדונים הגדולים ביוון לא מהססים לפתוח את הארנק כדי להנחית שמות נוצצים כמו ריבאלדו, ג'לברטו סילבה, זה אליאס, ג'יובאני, חוליו סזאר, פלאביו קונססאו ועוד רבים וטובים. אלה ניצבים בפני פיתויים כספיים עצומים, שקשה לסרב להם. ליוונים יש גם רומן אברמוביץ' משלהם - הבעלים של אולימפיאקוס, סוקראטס קוקאליס, שמעמיד למועדונו תקציב שנתי של 60 מיליון יורו, כשאחריו משתרכת פנאתינייקוס עם 50 מיליון יורו בשנה וא.א.ק אתונה ופאוק סלוניקי עם 25 מיליון יורו בעונה.

הכדורגל אינו עסק כלכלי משתלם לרוב, אבל ביוון חושבים כנראה אחרת. הבעלים מנחיתים כוכבים אטרקטיוויים ואלה מחזירים להם גם מחוץ למגרש באמצעות הגדלת ההכנסות מנותני חסויות, משיכת קהל, מכירת מרצ'נדייס והישגים במפעלים האירופיים.

"המועדונים הגדולים ביוון", מעיד מייקל ספידיס, חבר הנהלת ההתאחדות היוונית, "משקיעים הון תועפות בהחתמת שחקנים ומאמנים במטרה להצליח בליגת האלופות. הם מסתכלים על הכדורגל הספרדי כמודל לחיקוי ויודעים שזה כרוך בהשקעות עצומות. כל זה משתלם להם בסוף כי הכוכבים לא רק תורמים על כר הדשא, אלא גם מגבירים את הפופולריות של הקבוצות ומושכים קהל רב יותר לאיצטדיונים. הם גם מהווים השראה לשחקנים הצעירים שגדלים על השמות הגדולים ביותר וייהפכו לכוכבים בעתיד. ברור שגם הנבחרת הלאומית מרוויחה מכך כשהיא מקבלת שחקנים מוכשרים, משופשפים ומנוסים יותר".

את הדור הבא של כדורגלני יוון מגדלים באקדמיות ובחממות המפנקות של המועדונים הגדולים. "כמעט כל קבוצה בליגה הבכירה מתחזקת אקדמיה", מגלה ספידיס. ההתאחדות לא התעלמה ולפני שלוש שנים הקימה ליגה מקצוענית לכל דבר, נטולת זרים, המיועדת לשחקנים עד גיל 21. לא ליגה לנוער, אלא ליגה אולימפית.

דור העתיד הזה של הכדורגל היווני יידרש להצעיד את נבחרתו למונדיאל 2014, ועמם תיאלץ אולי ישראל להתמודד רק בעתיד הרחוק. נחמה פורתא.

איפה אנחנו ואיפה הם...

ישראל יוון

*העפלות למונדיאל 1 1

*העפלות ליורו 0 3

*הישג שיא לנבחרת אלופת אסיה (64') אלופת אירופה (04')

*הישג שיא לקבוצה רבע גמר גביע אופ"א גמר ליגת האלופות

*מאמנים זרים בליגת העל 1 9

*שחקנים זרים בליגת העל 55 175

*ממוצע צופים למשחק כ-4,800 כ-13 אלף

*תקציב הקבוצה העשירה כ-15 מיליון יורו 60 מיליון יורו

נתונים: עוזי דן

היוונים עושים את הבלתי ייאמן בגמר יורו 2004