21:00, כפר הבפטיסטים

במאי 1996 נערכה בהולנד תחרות סופטבול בינלאומית. כל שחקני נבחרת ישראל המריאו לאמסטרדם ביום שלישי, חוץ מעמי ברן שציפה להולדת בתו הבכורה והתכונן לעלות על טיסה רק במוצ"ש. אבל הצירים בוששו לבוא, ורק בשבת בארבע אחר הצהריים הגיחה לאוויר העולם שי ברן.

האב הטרי ישב בחדר נרגש ומהורהר, ואשתו דלית ידעה בדיוק מה עובר לו בראש. "אתה רוצה לנסוע?", שאלה אותו, ובתוך שניות הוא הזעיק מונית לנתב"ג ותפס את הטיסה האחרונה להולנד. "בדרך היו לי נקיפות מצפון", נזכר ברן כיצד נחת באמסטרדם באמצע הלילה וטלפן לבקש טרמפ ממאמן הנבחרת, ריצ'רד דפי. "אני בשדה התעופה, אשתי ילדה ועליתי על מטוס", סיפר לו ברן, שפגש בארוחת הבוקר את יתר השחקנים ההמומים.

ההתמכרות הבלתי נתפשת של ברן למשחק החלה אי שם בשיקגו. כשהיה בן שש שיחק בייסבול עם אחיו הגדול, בעוד הסופטבול, ששוחק במגרשים קטנים יותר עם כדור גדול יותר, היה נחלתם של היהודים הדתיים בעיר. "הם היו היחידים ששיחקו את המשחק ואני לא הבנתי מה זה בכלל", הוא משחזר כיצד נחשף לראשונה להבדל הדקיק בין שני הענפים.

בגיל 13 עלה לישראל לבדו וגר בפנימיית הדסים, שם שיחק בין היתר כדורסל וכדוריד והפך כעבור שלוש שנים לאלוף ישראל בהטלת כידון, אך התקשה להרגיש מסופק ללא הבייסבול שהשאיר מעבר לים. בשנת 1984 הוא חלף במקרה ליד הספורטק בתל אביב וראה אנשים משחקים את המשחק ההוא של הדתיים בשיקגו. "אזרתי אומץ, הלכתי לשם והצטרפתי אליהם", הוא מספר על ראשית דרכו במכבי תל אביב, "התחלתי כשחקן שדה ורק אחרי כמה שנים הפכתי להיות פיצ'ר (זורק)".

מולטי-טאלנט

גם היום, כשהוא בן 48 ומכהן כמנכ"ל ההתאחדות המקומית, ברן הוא הפיצ'ר המוביל של נבחרת הסופטבול הישראלית, ומגונן באומץ על שמו הטוב של הענף. "אם נפנה לשחקני הבייסבול, הם לא ירצו לשחק אתנו ויגידו שסופטבול זה משחק לבנות", הוא מסביר, "אבל זה לא נכון, נראה אותם מצליחים להכות את הזריקות שלי". ברן משוכנע כי המוניטין של הסופטבול נפגע בעיקר בשל ההחלטה שהתקבלה לקראת אולימפיאדת ברצלונה 1992. "הכניסו רק את הנשים לאולימפיאדה והטעות היתה שלא הכניסו גם את הגברים".

בגלל המחסור במאמני סופטבול, מתפקד ברן גם כמאמן הנבחרת ביחד עם גרשון ג'ילט. "בארה"ב, האבא מאמן את הקבוצה של הבן, אבל בארץ יש חוק - אתה לא יכול סתם לאמן קבוצות, צריך תעודת הסמכה", הוא מתקשה להשלים עם הביורוקרטיה, "באמריקה אין דבר כזה, אתה יכול לקום מחר בבוקר ולהיות מאמן אולימפי בלי שום תעודה".

פעמים רבות נשאל ברן מדוע הוא מתעקש לנסות להחדיר לציבור הישראלי את הסופטבול והבייסבול. אם תהיתם, יש לו תשובה מפורטת. "כולם כאן שיחקו 'הקפות' בבית הספר, זה אותו דבר רק בלי כפפה וכדור. מבחינה מקצועית, אמריקאים יותר טובים מאתנו בכל ענפי הספורט בגלל הבייסבול. איך? בגיל שש התחלתי לפתח את קואורדינציית העין-יד שלי כי הצלחתי להתביית על כדור שזרקו אלי ולחבוט בו. אמרו פעם שאתלטיקה היא הדלת לכל ענפי הספורט, אבל אני חושב שזה בייסבול, כי שם עושים ספרינטים, תופסים כדורים ולומדים מרחבים. מגיל שש הם מתחילים לזרוק, להכות ולתפוס, ואצלנו בגיל הזה בועטים בכדור. עושים הכל הפוך".

גם אחרי שהשתתף בתשע מכביות (חלק בהטלת כידון והשאר בסופטבול), מסרב ברן להתבגר. לא משנה אם זה בייסבול או סופטבול, תנו לו מחבט וכדור והוא יתמוגג מהנאה. "כשאתה זורק לילד כדור והוא מכה אותו ומצליח לרוץ ולעשות הקפה, אין אושר גדול מזה. הוא לא יישן שבוע אחרי הום-ראן. לכן זה אחד המשחקים הטובים ביותר, כי גם היום אני ממשיך להיות ילד".

מצא את ההבדלים

בייסבול

*משך המשחק:

9 סיבובים

*גודל הכדור:

229 מ"מ

*אורך מחבט מקסימלי:

106.7 ס"מ

*מרחק בין הבסיסים:

27.5 מטר

*מרחק בין המגיש לחובט:

18.5 מטר

סופטבול

*משך המשחק: 7 סיבובים

*גודל הכדור: 305 מ"מ

*אורך מחבט מקסימלי:

86.4 ס"מ

*מרחק בין הבסיסים: 18 מטר

*מרחק בין המגיש לחובט:

14 מטר

ברן מגיש אפילו בגיל 48. 'כשילד מצליח לרוץ ולעשות הקפה, אין אושר גדול מזה. גם היום אני ממשיך להיות ילד'