משיכת חבל | אליפות מג"ב

08:00, ספורטק ראשל"צ

בגדר המקיפה את מגרש הכדורגל בג'וליס יש פירצה קטנטנה.

סמוך אליה, מרחק עשרה קילומטרים צפונית-מזרחית לעכו, מתייצבים בשמונה בבוקר לוחמי משמר הגבול של איזור יהודה ושומרון, ומזדחלים למרות גופם הענק אל תוך החור בגדר. אחרי פריסה צנועה של עוגיות, בייגלה וקפה שחור על גזיה, הם מתחילים אימון כושר בריצות ודילוגים. כעבור שעתיים נשמעת המשרוקית של מאמנם פנדי טרבוש - זה האות להחלפת נעלי ההתעמלות בכאלו שמתאימות למעמד. חלק בוחרים במעין רולר בליידס נטולי גלגלים, היתר מעדיפים נעליים צבאיות.

עכשיו כולם עושים את הדרך ההפוכה, משתחלים שוב דרך החריץ בגדר ויוצאים מהדשא אל החול שבחוץ. הם מסתדרים בשורה, תוך הקפדה על מרווחים שווים, מול עמוד אימתני המכיל פלטות מתכת במשקל 30 קילוגרמים כל אחת. תנועת ידיים חדה של טרבוש מוציאה אותם לדרך - אפשר להתחיל למשוך בחבל.

מאחורי אותה פעולת משיכה, תמוהה ממבט ראשון ופשוטה רק למראית עין, חבויה תורה שלמה. הטיית הגוף, קיבוע הרגל ואחיזת החבל, ובעיקר תיאום מדוקדק וסינרגיה בין המושכים. "אחד לא מסוגל לנצח לבדו, אבל הוא מסוגל לקלקל לקבוצה כולה", מסביר טרבוש. גם פריסת הכוחות לאורך החבל איננה מקרית. הראשון קל רגליים וצנום באופן יחסי, עם האחרון גם דודו טופז לא יעז להתעסק.

"ישנן שלוש חוליות שמתקשרות ביניהן", מנתח טרבוש, "החוליה הקדמית בולמת את הקבוצה השנייה עם סיבולת ויכולת לספוג את המהלומה והתנגדות היריב; האחורית היא העוגן, שממקד את הכוח ושומר שאף אחד לא ייפול; ואילו החוליה האמצעית מאזנת בין השתיים".

"אני הנצלן", מחייך האדי קבלאן, מושך קדמי שמזכיר נינג'ה, "אני מסתכל על הקבוצה ממול ומזהה את החולשה. אם מישהו מהיריבים מרים רגל באוויר, אני מושך מיד וכולם נופלים. אני כמו נווט, העיניים של הקבוצה". אחרון בטור נמצא המאסיווי מכולם, שמתהדר דווקא בשם איציק ציפורה. הוא מלפף את החבל סביב העורף והאגן, ותוקע רגליו כמו יתד בחול. "אני נשכב כמו סלע, נדבק לאדמה", מדווח ציפורה, "הקבוצה מרגישה כל סנטימטר תזוזה שלי כמו מטר".

ויש גם טקטיקה וסקאוטינג. "אנחנו מתאימים את עצמנו ליריבים", מבהיר אמיר חאג', הג'ינג'י בעל כובע הבוקרים. "אם באים גורילות נשלח את הגדולים, ואם הם רזים גם אנחנו נביא את שלנו".

הגברת החיכוך

המאמץ האדיר ממוטט את הטיטאנים, ששרועים על הקרקע אחרי עוד מקצה מפרך. השמש הקופחת לא מונעת מהם ללבוש אימונית עבה, שמגנה על הגוף מפני השריטות והקוצים שיוצאים מהחבל. "לקבוצות בחו"ל יש ארבעה ספונסרים במקביל, ולנו אין אפילו תלבושת מקצועית שעשויה מבד מיוחד להגברת החיכוך", מגלה טרבוש. גם במשיכת חבל אנחנו לא קרובים לדגדג את הצמרת.

המאמן בן ה-48, שמדריך את נבחרות הגברים והנשים הלאומיות ומשמש מנהל מקצועי בהתאחדות, נחשף לחבל בהפסקות הפעילות בבית הספר במרר. בגיל 24 השתלב בקבוצת הכפר ובנבחרת מג"ב, וגם היום, למרות הקשיים, הוא לא מפסיק לשווק את הענף ברמה הארצית. "בג'וליס יש אנשי היי-טק שמושכים בחבל, אבל רוב הישראלים לא מתחברים לזה. אולי מחוסר מודעות, אולי מחוסר עניין".

בענף, שעלה ארצה ב-1983, מתקשים לייצר דור המשך. "אני מאמין בספורט הזה, שזורם לי בעורקים. הגעתי למצב בו תפסתי את הראש ואמרתי 'די, אני רוצה לעזוב', אבל אז התעוררו בי שוב התחושות מהעבר, והרצון לשקם את הענף", מדגיש המאמן, שחולם להקים בקרוב ליגת בתי ספר באזור המשולש.

"זו הפגנת כוח ללא מגע פיסי בין שחקנים. אתה יותר חזק ממני? בוא לחבל. צריך להראות ליריב שאני לא עייף ולשבור אותו מנטלית. זה פורקן, אפשרות להוציא את הזעם", מתאר טרבוש את התחושה העילאית. "כמו סיגריות, אי אפשר להפסיק", מסביר קבלאן, "במקום לישון אחרי השמירות, אנחנו מעדיפים לבוא לכאן ולא מוותרים על האימון. כשמושכים בחבל לא חושבים על כלום, מוציאים עצבים על החבל ובאים למשמרת רגועים". "אנחנו חיות", מסכם ציפורה הענק, "אוכלים עץ בבוקר וברזל בערב".

לקראת אליפות מג"ב השנתית, הלוחמים של טרבוש עוברים לארבעה אימונים בשבוע ומחכים לרגע התהילה, הפגנת הגבריות האולטימטיווית והחלום לקחת את התואר הנכסף מידי ירושלים. גם אם זה נראה לכם שולי וביזארי, בואו לגמר הסוער ותגלו שיש עוד כמה חוקי משיכה.

תמשכו עוד קצת

בתחרות ישתתפו שמונה קבוצות, כל אחת מהן מורכבת משמונה מושכים ושני מחליפים (אסור להחליף באמצע מערכה) * כדי לנצח יש למשוך את קבוצת היריב למרחק של 4 מטרים, בשיטת הטוב מ-3 מערכות * אורכו התקני של החבל, שעשוי מסיזל, הוא 35 מטר ועוביו 40 מ"מ * המערכה הארוכה שנרשמה בארץ נמשכה 5 דקות ו-37 שניות; בקרב בין אירלנד לאנגליה משכו המתחרים במשך 56 דקות

'כשמושכים לא חושבים על כלום, מוציאים עצבים על החבל ובאים למשמרת רגועים', מתאר האדי קבלאן, המושך הקדמי