גם אתרי האינטרנט, אפילו המהירים שבהם, הרימו אתמול ידיים בנושא בית"ר ירושלים. במדיה המודפסת היו מי שחיככו ידיים בהנאה בשעות הבוקר וכמה שעות מאוחר יותר ביקשו שהאדמה תבלע אותם. ברדיו ובטלוויזיה היו צריכים לעבור לגל שידורים פתוח אם רצו לעדכן על הקורה אודות בית"ר. כל עיתונאי, מתחיל או ותיק, ניסה לעשות שימוש בחמש המ"מים של המקצוע - מה, מי, מתי, מקום, מדוע - כדי להבין מה קורה בבית"ר, וקיבל תשובה שונה בכל דקה. בקצב ההתרחשויות הזה, אולי הגיע הזמן לעבור לטוויטר. או למדבקת פלא שמעדכנת בכל שנייה על פרמטרים חיוניים. זה בסדר, היא אמינה ואפשרית בערך כמו כל מה שיוצא מבית"ר בזמן האחרון או מהידיים של אריק קליין וחברת סייף-סקי.

איציק קורנפיין, היו"ר, מנסה לעצור את הסחף כבר כמה חודשים טובים, ותוקע את האצבע בכל סתימה, רק כדי לגלות שהסכר פרוץ. מאחוריו, מלפניו, מצדדיו ומתחתיו. בלגאן במיטבו, שכונה במירעה, כמו שרק בית"ר ירושלים מסוגלת לייצר. קורנפיין נפגש בקיץ הזה עם אנשים שלא הייתם קונים מהם תחפושת לפורים בעשרה שקלים, עם מיליארדים שביקשו ממנו כסף לאוטובוס הביתה ועוד יש לו על הראש אחד שנמלט למוסקווה ובתקופה האחרונה נעשה חולני כמו שלא היה מעולם. רחמים על היו"ר.

בית"ר ירושלים היא הקזינו היחיד בעולם שבו הבית מפסיד בוודאות. בכל יום, בכל דקה. כל מה שקורה בה הוא על תנאי. הקיצוץ של השחקנים, התקציב, הבעלות, הסגל, המשך האימונים, זהות המאמן, הליגה בה תשחק, מספר הנקודות שיורדו, אפילו דמות היו"ר. הדברים הידרדרו אתמול לרמה ביזארית כל כך עד שקורנפיין סייג ארבע פעמים את האמירה של גיידמק כי יש רוכשים חדשים למועדון והעסקה סגורה ב-99.9%. רוצים להמר? שימו את כל כספכם על 0.01% שזה לא סוף הסיפור.