1. הזיות של קיץ מעלות את החשק. זה כנראה החום, כנראה חוסר בנוזלים - פתאום הכל מתעתע, כמיהה בהשראת החמסין. פאטה-מורגנה בכדורגל הישראלי, כמו אופסייד שלא היה, כאלה הם געגועי הסרק: לאלישע ההססן, לקרית אליעזר המרוקן, לגוטמן הקר, לשכטר החרמן, לבושינסקי והספין, לנמני הכוחני, לאורווה העבשה, לקופסא המחניקה, לטדי האלים, לשופטים הגרועים, ליציעים הדלילים, לאבא של בוזגלו, לדוד של לוזון, לדוד אחר של לוזון, לעיתונאים האינטרסנטים, למקורבים המיוחסים, למיוחסים המקורבים, למחירי הכרטיסים, לרייטינג הצונח, להומור האנין של ברקוביץ', לחברים של שלמה, ורגע, לעוד דוד של לוזון. הזיות הקיץ מתעתעות, מעלות בכם כל העת געגוע. שתו בינתיים קצת מים. תיכף יבוא הסתיו. יהיה אפור. וקר.

2. אתם לא יודעים איך להיערך לקראתה, אין לכם מושג איך לאכול אותה. כמו בכל קיץ, חסרונה של ליגת העל הורגש, זה ברור, הרעב נוצר מחדש. ומהצד השני, מי צריך את זה בכלל? הרי פליקס חלפון אחד מרכז בתוכו בערך פי עשרה יותר עניין מכל השידורים של צ'רלטון ביחד במהלך שבת שלמה.

הפעם, ההתאחדות של לוזון מנסה להפוך לכם את העסק שלה לאכיל יותר. עובדים על המוח שלכם בתקווה שלא תשימו לב, בונים לכם מתח, מייצרים שיטות של אקשן. כך, למשל, במאני-טיים של העונה יגיע שלב בו לפתע יחתכו לנו פה את כל הנקודות בחצי. זה יצמצם פערים, יגביר תחרות, יהפוך את המאבקים לצמודים - תראו איזו גאונות - הרבה יותר מוצלח מהרעיון הטיפשי הזה שנקרא, נו, מה באמת היתה המלה הזו, אה, כן, ספורטיוויות.

קיזוז הנקודות, כמו גם עוד כמה פטנטים משוכללים וטריים מהתנור של ההתאחדות, יהפכו את ליגת העל של העונה לתעשיית קולנוע: עלילת מתח שלא מתרחשת באמת, תוכן בדוי שמושתל בראשכם. האלופה, לדוגמה, לא בהכרח תהיה הקבוצה שצברה במהלך העונה את מרב הנקודות, ממש לא, ייתכן מאוד שנקבל אלופה מתמטית שפשוט הצליחה לשקוד ביעילות ולדייק בחישובן של פעולות חיסור וחילוק. טיפ ללוזון ולחבר'ה שלו בתעשיית הקולנוע: עכשיו נותר לכם רק לקזז בחצי גם את מספר השחקנים במגרש, ולאחר מכן לקצץ במאה אחוז את מניין השוערים בין הקורות, ואז בטוח תצמח לכם כאן ליגה מאוד לא שגרתית ולגמרי מיוחדת במינה. ועוד הצעה: על מנת להעצים את חוויית הצפייה, כדאי לחלק פה לכל אוהד משקפי תלת מימד.

3. והנה גאונות נוספת: עכו לא תארח בעכו, רעננה לא תארח ברעננה, הפועל רמת גן עוברת לווינטר, נצרת עדיין מתנדנדת. שאלה: אם המטרה היתה להוסיף צבע, להגדיל את מגוון הקהלים ולפתוח דלתות לפריפריה - איך זה שבסוף סידרנו להן בסביבות 20 רדיוסים בעונה?

זו היתה ליגת חומוס, וכזו נשארה. עיסה בתמהיל ישראלי ייחודי, מיוזעת, רחוקה מאירופה, עוברת על הדרך, נמרחת. חומוס נשאר חומוס, אפילו אם במשך כל השבועות האחרונים שטפו לכם את המוח שהפעם הוא חדשני ומרענן. ואפילו אם מי שמוכר לכם אותו הוא יורם ארבל.

4. הכי ראוי זה שבעוד שנה מהיום יפתחו פה ליגה של מחזור אחד בלבד: נתגעגע בקיץ, נצפה ונייחל בערגה, נתייצב בסוף אוגוסט, נקבל את המנה, ניזכר בכל הגועל, ואז נצא מחדש לפגרה ארוכה עד שיתעורר הגעגוע הבא. כמובן, בסוף אותו מחזור בודד של העונה הבאה תוכתר מיד האלופה. חכו ותראו, יהיה מאבק צמוד ומותח במיוחד.

תצלום: יניב סופר