1. לפני שנה בדיוק, בקן הציפור של בייג'ין, זאת היתה התרגשות אדירה, צמרמורת נדירה. בעיקר כי הרגע נראה כמו אירוע היסטורי שלא יחזור. משהו שקורה פעם בדור, במקרה הטוב. אבל מסתבר שזה היה רק הקדימון של אוסיין בולט.

"הברק" מג'מייקה אמנם הבטיח, אפילו השתחצן, אבל סביר להניח שגם הוא לא חשב על מספר כמו 9.58 שניות בפנטזיות שלו. זוהי תוצאה כל כך עתידנית, כל כך לא נתפשת שיש לה רק שתי אפשרויות. האחת, והיא דווקא הפחות סבירה, שמשהו פה מסריח. השנייה, שמדובר בפנומן בקנה מידה שהמסלול לא ידע, גם לא זה של ברלין. ייתכן שפגשנו את גדול האצנים בהיסטוריה, מישהו שמעתה והלאה האתלטים - ואולי כל הספורטאים בענפים האישיים - יישפטו לפיו.

2. לפני כעשור ומשהו, במסגרת מחקר, התכנסו מומחים לחשב מה קצה גבול יכולתו של האדם באתלטיקה. כמובן שמדובר בהיפותזה, אבל כששיא העולם ב-100 היה 9.86 שניות וב-200 עמד על 19.72 שניות, המספרים שעלו במחקר - 9.70 שניות ב-100 ו-19.30 שניות ב-200 נראו עתידניים מאוד, כאלו שלא מסוכן לזרוק אותם. בולט השיג אותם כבר בשנה שעברה בביג'ין.

בולט: "אני יכול לרוץ מהר יותר"

כמה שנים לאחר מכן יצא פרופסור הולנדי, שנחשב תמהוני, במחקר משלו. 9.60 הוא קצה גבול היכולת של המין האנושי בריצה הקלאסית והוא יושג אי שם בסביבות שנת 2050, קבע התמהוני. אתמול הקפיץ אותנו בולט אל קץ ההיסטוריה, אל קצה גבול היכולת או ארבעה ומשהו עשורים קדימה.

אבל לוח השנה מראה את המספר 2009. לבולט כנראה אין קצה שאפשר לצפות, מה שנותר זו רק היסטוריה.

3. שיא עולם ב-100 מטר תמיד מרגש, קיצוץ שיא עולם ב-11 מאיות הוא לא רק דבר שלא נעשה מעולם, הוא פשוט בלתי נתפש. בין 1968 ל-1996, במשך כמעט שלושה עשורים לקח לשישה אתלטים דור שלם להוריד 11 מאיות משיא העולם. בולט עשה זאת בערב אחד וקיצץ 16 מאיות מהשיא בפחות משנתיים. אתם יודעים מה, אולי אנחנו בעצם ב-2050.