בשלושת החודשים האחרונים, אליס שלזינגר כתשה את עצמה לקראת אליפות העולם. הג'ודוקא, במשקל עד 63 ק"ג, ראתה מטרה אחת לנגד עיניה התכולות - לחזור עם תוצאה, בכל מחיר ובכל האמצעים. "אני לא זוכרת את עצמי עובדת כל כך קשה", היא מודה, "חודשיים וחצי פשוט סבלתי, כמעט כל אימון נגמר בדמעות".

בשבועיים האחרונים, כשהעומס פחת בהדרגה, שלזינגר כבר הרגישה חדה, מהירה ומוכנה לאתגר. ההכנה היתה אידיאלית, המשקל ירד כמתוכנן ונדמה היה שהכל סוף סוף מתחבר. אלא שבדיוק אז התפרצה דלקת בגרונה. "מאיפה זה נפל עלי עכשיו?", התייסרה שלזינגר, שנטלה אנטיביוטיקה במשך חמישה ימים והפסיקה רק ביום ההמראה לרוטרדם.

שלזינגר מכניעה את קובאל, שלשום ברוטרדם (תצלום: רויטרס)

ברבע הגמר נוצחה הישראלית בידי ההולנדית אליזבת וילבורדס, מדליסטית הארד מבייג'ין. "הרגשתי פספוס. לפני שלושה חודשים ניצחתי אותה בקרב על הארד באליפות אירופה", מספרת שלזינגר, שזכתה לשבע דקות מנוחה בלבד אחרי ההתמודדות האינטנסיווית בשמינית הגמר. "רק ההליכה לאולם החימום לקחה שתי דקות. לא הכנתי את עצמי לקרב, כל מה שחשבתי היה איך להרגיע את הדופק, אבל הוא לא ירד".

שלזינגר נשרה לבית הניחומים. אחרי ניצחון על אנה קאצ'ולה הפורטוגלית, התייצבה הישראלית לקרב הגדול של חייה. בינה לבין מדליית הארד הפרידה רק הרוסייה וורה קובאל, סגנית אלופת אירופה. "עליתי למזרן בתחושה מאוד מוזרה", היא משחזרת, "מצד אחד מאוד רציתי לנצח, אבל מצד שני ידעתי שהיא היתה כל כך טובה במהלך היום. אמרתי לעצמי בראש: 'אני באה להרוג אותה'".

"את תירקי דם על המזרן הזה, את לא יורדת מנוצחת", דירבן מאמנה האישי ובן זוגה של שלזינגר, פאבל מוסין. "כל השנה סיימת מקום חמישי, את זוכרת את ההרגשה הזו? רוצה לחזור עליה גם עכשיו?", לחש עופר בן צבי, המנהל המקצועי, בדרך לקרב.

"בקרבות על מדליה אני פחות חוששת", טוענת הג'ודוקא, "זה לא קרב ראשון, שאם אני מפסידה בו כל התחרות הלכה. זה המאני-טיים - לחזור הביתה עם מדליה או לא, זה כל ההבדל". שלזינגר הסתערה על הטרף, והובילה לקראת הסיום ביתרון של וואזארי. "בשניות האחרונות כבר חשבתי על המדליה, עשיתי טעויות מלחץ והתרגשות, אבל ראיתי שהיא כבר נשברה".

שלזינגר עלתה לפודיום, כאשר לצווארה מדליה ישראלית ראשונה באליפות העולם מאז 2001 (אריק זאבי, מדליית כסף, א"ט). "מולי ישבו פאבל, ההורים ואחותי", היא מתארת, "כל הזמן הסתכלתי עליהם וראיתי את האושר על פניהם, זה מה שריגש אותי. חוץ מזה לא עניין אותי שום דבר. התחושה הנפלאה הזו נמשכה חמש דקות - סיימתי את הקרב, עליתי לפודיום, ירדתי ובדקתי הודעות בסלולרי. פתאום חזרתי למלון וזהו, הכל נגמר. אבל אותם שלושה חודשים שווים כל רגע בחמש הדקות האלו".

את ההישג היא חגגה בצניעות, בארוחת ערב משפחתית בליל שישי. "בזמן שישבנו אמרתי: 'אתם קולטים מה עשינו היום?!'. דיברנו על זה שלוש דקות והמשכנו הלאה", היא מחייכת. "מרוב אדרנלין לא עצמתי עין כל הלילה, התהפכתי ימינה ושמאלה, לא הצלחתי לישון".

למאמן, באהבה

שלזינגר היא נצר למשפחה ספורטיווית חריגה. "כולנו היינו בחוגים, ואצלנו אין דבר כזה חוג בשביל הכיף", היא מבהירה, "אם אתה הולך לחוג, זה רק כדי להיות מקצוען". כבר בגיל שש זינקה לבריכה. "הייתי בינונית, לא מדהימה. כשהייתי בת שמונה, אחי התאמן בג'ודו, ואבי שאל אם אני רוצה לנסות. תמיד הייתי טום-בוי כזאת. הלכתי לאימון האחרון לפני החופש הגדול, היה לי כיף וידעתי שאני ממשיכה".

למרות הישגים מרשימים וחזות פוטוגנית, התקשתה הג'ודוקא לאתר ספונסרים. לפני חמש שנים ביצע דני שלזינגר עבודות חשמל בביתו של עוזי מור, סגן נשיא מכבי חיפה ויד ימינו של הבעלים יעקב שחר. מור, ששמע מפי האב על קשיי המימון של בתו, קבע פגישה בין אליס לשחר.

"הבאתי תיקייה עם התוצאות שלי וחתמנו על חוזה אימוץ", נזכרת שלזינגר, "הוא אדם מדהים, עזר בלי לבקש דבר בחזרה. אם לא היה לי את יענקל'ה, לא הייתי יכולה להתאמן כמו בשלושת החודשים האחרונים, כי הייתי צריכה ללכת לעבוד. הוא משאיר אותי עם הראש מעל למים", היא מוקירה את שחר. "אנחנו מקום שלישי בעולם, תודה על השותפות. אליס" - זה היה תוכן המסרון ששיגרה שלשום לשחר.

שלזינגר (שנייה מימין) על הפודיום ברוטרדם, שלשום (תצלום: אי-פי)

זמן קצר לפני האליפות, הוחלט לאפשר למוסין להצטרף אליה לנסיעה. "זה האדם שמכיר אותי הכי טוב, הוא יודע מתי להיות רציני ומתי להוריד לחץ בעזרת צחוקים. הוא ועופר זה צוות מנצח", משוכנעת שלזינגר, שמתארת את מערכת היחסים המיוחדת. "על המזרן אין מה לעשות. כשצריך לצעוק עלי הוא צועק, וכשצריך להעניש אותי, הוא מעניש. לא מעניין אותו שאני בת הזוג שלו. אנחנו מסיימים את האימון, ואם עדיין כועסים אחד על השני, אז מדברים לפני שמגיעים הביתה ובזה נגמר העניין. הוא מאמן מדהים, 50% מההישג שייכים לו. גם היחידה לספורט הישגי והאיגוד נתנו לי את האמונה שהייתי צריכה בתקופה הזו".

בגיל 21, שלזינגר מעידה בעיקר על שינויים מקצועיים שהובילו להצלחה. "בשנתיים האחרונות, רוב הקרבות שהפסדתי היו על רקע טקטי, לא ידעתי לנהל קרב. תמיד חשבתי שג'ודו זה לבוא ולזרוק באיפונים. לקח הרבה זמן עד שזה השתנה".

ומה עכשיו? "הרבה פעמים בשלושת החודשים האלה התיישבתי על המזרן וצעקתי: 'לא מעניין אותי, אחרי אליפות העולם אני לוקחת חודש הפסקה!'. אבל אני אסתפק בשבוע, אולי שבועיים".

אריק זאבי הודח לאחר הקרב הראשון

אכזבה גדולה לג'ודוקא הבכיר של ישראל, אריק זאבי, לאחר שהודח היום (ראשון) כבר אחרי הקרב הראשון באליפות העולם ברוטרדם.

זאבי השתלב ישירות בסיבוב השני ופגש את אלמר גאסימוב בן ה-18 מאזבייג'אן. אחרי מספר דקות של גישושים, החל הישראלי בן ה-32 ליזום מהלכים התקפיים, אך דווקא יריבו האזרי היה זה שהצליח לנצח עם יוקו ו-ווזארי.

בניגוד לעבר, לא ממשיך המפסיד לבית הניחומים גם אם יריבו ממשיך לנצח, וזאבי מוצא עצמו בחוץ בשלב מוקדם של התחרות. לישראלי, שהודח בשלב מוקדם גם במשחקים האולימפיים בבייג'ין 2008, זו אליפות עולם ראשונה בה הוא מתחרה אחרי שאת הפעמיים הקודמות החמיץ בעקבות פציעות.

(שירות "ספורט הארץ")