תום אלמדון מוכן לעשות הכל בשביל לחזור לשחק

תום אלמדון, זוכרים? לפני חמש שנים הוא היה התקווה הגדולה של מכבי חיפה, עכשיו הוא רק מתאמן שם, לא מוצא קבוצה, אבל לא מפסיק לחלום. "אני מוכן לעשות הכל כדי לשחק", הוא אומר, "גם אם צריך להקיף את העולם ב-80 יום"

תום אלמדון לא האמין שהקיץ האחרון ישאיר אותו בבית, נטול קבוצה ונתון לחסדיה של קבוצת האם, מכבי חיפה, שתאפשר לו להתאמן בשורותיה. אחרי שחגג עלייה לליגת העל עם אחי נצרת, היה אלמדון משוכנע שהנה הגיעה המקפצה שלה ייחל כבר תקופה.

אלא שימי הקיץ חלפו במהירות, פניות ממתעניינות לא הגיעו וכשכבר הגיעה ההצעה מהפועל חיפה, עלותו הגבוהה ודמי ההשאלה שדרשה עבורו מכבי חיפה הותירו את הכפפות במגירה. מאז ועד היום, השוער בן ה-25 שסומן כבר בגיל 20 כדבר הבא, נעלם מהתודעה ונדחק לשולי הכדורגל הישראלי. אלמדון מגיע מדי יום לאימוני האלופה ובליגת העל צופה רק דרך הפלזמה.

"נעלמתי אולי מהכותרות, אבל לא מהענף", סיפר אלמדון ל"ספורט הארץ", "בקיץ היה בלאגן גדול בגלל הגדלת הליגה. הרבה קבוצות העדיפו לא להשקיע כספים, אלא לבנות על החומר הקיים. בדקתי לא מעט קבוצות, מאוד רציתי לשחק, אבל לצערי שום דבר לא נתפס. זה לא נעים, לא כיף בכלל, בטח לא מה שציפיתי שיהיה".

בוודאי שאלת איפה טעית.

"אני לא יכול להאשים אף אחד. עשינו הכל כדי שאשחק, אפילו ויתרתי על המון כסף ותנאים, אבל לטנגו הזה היה צריך שניים. זה מתסכל, כי אני רעב לשחק והכדורגל חסר לי. זה קשה, לא מאחל את זה לאף ספורטאי. אני בתחושה קשה של ריקנות מתסכלת ואני שואב את הכוחות רק מאשתי לעתיד. שאלתי את עצמי מה לא עשיתי נכון ואיפה נכשלתי, אולי נולדתי בעיתוי גרוע. זה פשוט טיימינג רע. אין בי כעסים על מכבי חיפה, אולי היו לנו מחלוקות, אבל אני לא יכול להאשים אותם. אני מוכן לעשות הכל כדי לשחק, גם אם צריך להקיף את העולם ב-80 יום בשביל למצוא קבוצה".

נשברת? חשבת לפרוש?

"היו רגעים קשים, אבל מעולם לא חשבתי לפרוש. אני מספיק חזק כדי לעבור את זה. נכון שהשנה הזו עוצרת לי את ההתפתחות, אבל אני לא מרים ידיים, אלא משתדל להפיק מהרע הזה את הטוב. זה לא הורג אותי, רק מחשל. אם הייתי הולך בתחושה של ?נמאס לי, למה זה מגיע לי', הייתי מריר ועגום, עם נפש פצועה. אני משתדל לא ללכת למקומות האלה ולראות את הטוב גם ברע".

אתה רואה שוער צעיר כמו אריאל הרוש עוקף אותך בסיבוב והלב בטח נצבט.

"אני לגמרי לא מרגיש שעקפו אותי בסיבוב. הרוש ואוהד לויטה עושים היום את מה שעשיתי בגילם. אני, בניגוד אליהם, כבר בשלב השני של הקריירה, אחרי שעזבתי את הבית, את מכבי חיפה. ברור שאני מקנא, אבל אני מקנא בכל שוער שמשחק. כשהייתי בגילם גם אני הייתי בכותרות והרימו אותי לאולימפוס. זו המדינה שלנו, ככה זה עובד. כל עוד הייתי פעיל, הרימו אותי לשמיים. אני עוד אהיה השוער הראשון של מכבי חיפה ונבחרת ישראל, אין לי ספק בזה. אני לא משלה את עצמי, אני פשוט יודע את זה".

הבעיה היא שגם בינואר אף אחד לא ירצה לקחת שוער שישב בבית חצי שנה.

"אני לא יושב בבית, אני מתאמן ושומר על כושר. גם כשהייתי בסגל של חיפה הייתי בעיקר מתאמן ולא משחק, אין הרבה הבדל. הישיבה על הספסל לא תגביר את הביקוש אלי. כרגע אין כלום, אבל אני עם היד על הדופק. דברים עולים ויורדים בדיוק כמו מעלית, ולפעמים הם גם נתקעים. אני לוקח בחשבון שגם בינואר לא אמצא קבוצה".

בתום העונה הבאה מסתיים לך החוזה. תחדש אותו או שהחלטת להתנתק מחיפה סופית?

"עוד לא חשבתי על זה. זה תלוי בהרבה דברים ולא רק מבחינה כספית. יש גם המון יתרון בלהיות שחקן חופשי עם כרטיס ביד, אבל עוד מוקדם להתעסק בזה".



אלמדון בנחיתה קשה. תחושה של ריקנות מתסכלת

תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ