1. היה לה קשה לנשום, היא היתה צריכה להקיא, התכווצו לה שרירי הבטן, התכווצו לה שרירי הרגליים. דבר אחד בטוח, מפעם לפעם שחר פאר, כולה, הולכת ומתכווצת. הולכת ומתכווצת היכולת שלה במשחקי הפדרציה, גם בסבב העולמי, הולכים ומתכווצים התדמית שלה בקרב ציבור אוהדי הספורט כאן והאהדה לה היא זוכה.

קורה שספורטאית נפצעת, קורה גם שמתכווץ לה, אבל כשהפער בין האופן שבו היא מתייחסת לעצמה לבין התוצרת שהיא מספקת בפני קהל הבית כה גדול, המלה סימפטיה נושרת בדרך. בתקווה ובהנחה שההתכווצויות של פאר הן יותר בגוף מאשר בראש, והיא תעלה כשירה למשחק או שניים שמצפים לה היום, יש לה הזדמנות כמעט אחרונה לתקן את הצניחה באהדה אליה. התמיכה מבית, היא נוהגת לציין, מסייעת לה בסבב העולמי. חבל שתאבד גם את זה. אם לא בשבילנו, אז לפחות בשבילה.

2. ליד המונח ספורטאי(ת) במילון יאה להניח את תמונתה של אובזילר ציפורה. אפילו בשמות - שחר מול ציפורה, פאר מול אובזילר - היא היפוכה של שותפתה לנבחרת הפדרציה. אין בה פאר ואין בה הוד, אבל היא אחת הרצות למרחקים ארוכים המצטיינות בסבב העולמי, והיא עומדת לשבור את שיאה העולמי של סמאשנובה במספר ההופעות בגביע הפדרציה.

אובזילר החמיצה בקרב הקודם, נגד הרוסיות, את מה שנראה כהזדמנות אחרונה לזכות בהוקרה הראויה לה בספורט הישראלי, אבל אתמול הצליחה לספר בשלוש מערכות מה פשר המושג ספורטאית למופת. התחושה אומרת שהיא יכולה לנצח גם היום, להוביל את נבחרת הפדרציה בחזרה אל הטופ 8 העולמי, ובגיל 35 להתחיל לתכנן פרישה בשיא. את השאיפה האמיתית שלה - לקבל את הכבוד המגיע לה - היא הגשימה כבר אתמול. מה עוד יש לומר מלבד: אוהבים אותך, ציפורה.

3. עסקני הטניס התאכזבו מכמות הצופים שהגיעה אתמול לרמת השרון. אולי זה החג, מלמלו שם. לא, חברים, זה לא החג, זה המחיר של הכרטיס. עבור הסנובה של הטניס, זו שנעה על הציר רמת השרון-יד אליהו-כיכר המדינה, כשבגבה עבר דרום אפריקאי ומבטה מופנה לגראנד סלאמים בלונדון, פאריס, ניו יורק וסידני, 180 שקלים לכרטיס הם לא מחיר שיש למצמץ בעבורו. כולה עשר פעמים ח"י.

אם הם רוצים לשמור את הטניס לעצמם, תפאדל. אם הם רוצים לקרב אותו אל העם, יואילו ויכריזו כבר הבוקר על מבצע הנחות מידי, שיאפשר למלא את האיצטדיון בסתם אנשים, כאלה שלא נוהגים לטבול תותים בשמפניה, ועל הדרך גם יחזקו את הנבחרת באוהדים של הלב. בטוח, אה?

4. תודה לאובזילר, לפאר, לדדי יעקב, ליובל חיגר, ולכל ספורטאי הטניס ומאמניו; תודה ליותם הלפרין, גיא פניני, ולכל כדורסלן ומאמן ישראלי; תודה לאניה גוסטמלסקי ולגיא ברנע ולכל אנשי ענף השחייה; תודה לאריק זאבי, שחר צוברי ולכל אנשי המשלחת האולימפית; תודה לכל ספורטאי שמזכיר לנו, במאמץ גדול וביזע יומיומי, שספורט הוא עניין הרבה יותר גדול מענף הכדורגל האומלל שלנו.

תצלום: ניר קידר