זה מתחיל להיות מגוחך. תחרויות אולימפיות בוודאי לא אמורות להתנהל בקצב של צב, אבל שלושה ימים וחצי בלבד בבריכת השחייה בבייג'ין הניבו תשעה שיאי עולם ועוד שישה שיאי משחקים. הנתון הזה לא כולל שיאים זמניים שבתוך רגעים שופרו על ידי אחרים, וגם לא משקף את הזמנים המהירים ויוצאי הדופן שקובעים שחיינים ממדינות שונות. זה כמו לצפות בלהקת דגים מעופפים לבושים גומי.

הישגיו האדירים של מייקל פלפס - שלושה שיאי עולם עד כה - הם לא יותר מאשר הדוגמה הבולטת ביותר. בחצי הגמר ב-200 פרפר הוא גלש לכיוון הקיר כמו נופש שמבלה בבריכת שחייה במלון במאיורקה, ועדיין השווה את השיא האולימפי שקבע ערב קודם לכן. או שיש משהו מיוחד במים בבריכה בבייג'ין, או שהברווזים המקומיים מצאו לעצמם מתחרה רציני.

המחשה ברורה להתקדמות האדירה מאז 2004 מספקת נבחרת הגברים הבריטית ב-4x100 חופשי. בגמר הדרמטי השבוע הם סיימו במקום השמיני עם זמן שבאתונה היה מביא מדליית זהב. האמריקאים ניצחו כשהם מקזזים כמעט ארבע שניות משיא העולם, דבר שבכל ענף אחר היה גורם לפתיחת אם כל החקירות. מספר שיאי העולם שנקבעו לפני שמונה שנים בסידני 2000, 14, ישופר במוקדם או במאוחר. כנראה שמוקדם.

מהו ההסבר? הבה נתחיל בדבר הברור ביותר - הבריכה כאן תוכננה במטרה לגרום לשחיינים לחוש בנוח. היא עמוקה מרוב הבריכות (שלושה מטרים), והמשמעות היא שיש פחות התנגדות והפרעות מתחתיתה. היא גם רחבה יותר, כך שניתן לפזר את הגלים למסלולים החיצוניים הריקים ולתוך מערכת ניקוז מתוחכמת. סמני המסלולים גם נועדו לעצור את המים ולכפות עליהם לרדת למטה ולא החוצה. בקיצור, לא מדובר בפארק המים המקומי שלכם.

גם חליפות השחייה לא מזיקות למשתמשים בהן. מעלותיה של חליפת "LZR רייסר" של ספידו כבר מתועדות היטב, ואנחנו ממשיכים להמתין לשווא במשחקים האלה למישהו שיהיה מוכן לקפוץ למים לבוש ברצועת בגד ים בסגנון הישן ובהבעה נחושה. מאז פברואר, אז החלו להשתמש בצעצוע החדש של ספידו, השיפור בתוצאות היה כה דרמטי עד שאחד המאמנים ששחייניו משתמשים בציוד של חברה יריבה התלונן על מה שקרא "סימום טכנולוגי".

השחיינים הפכו כל כך תלויים במעטה החלקלק הזה, שהאוסטרלית ג'סיקה שיפר כמעט עברה התמוטטות עצבים כשהרוכסן שלה נשבר דקות לפני הגמר ביום שני. בעזרת בת ארצה ליבי טריקט היא הצליחה בקושי ללבוש חליפה אחרת ובסופו של דבר זכתה במדליית ארד. הרעיון החריג לשחות בבגד ים רגיל וכשכחלק מהעור חשוף אפילו לא היווה אפשרות.

אנשים בתוך הענף מדגישים כי קביעת שיאים באולימפיאדה מהווה מסורת. "מדובר בשנה אולימפית וכולם משתפרים", אמרה במשיכת כתפיים רבקה אדלינגטון, מדליסטית הזהב הבריטית ב-400 חופשי. ארון פירסול, ששיפר את שיאו העולמי ב-100 גב בעוד בוקר אמריקאי מופלא, הוסיף כי לבישת חליפה מתוחכמת אינה מבטיחה דבר. "אפשר פשוט לראות בכך התפתחות של הספורט. אף אחד לא רוצה להפסיד לחליפה, אבל אתה שוחה נגד היריב הקרוב אליך, לא מול הטכנולוגיה. אני עדיין משתמש באותה משקפת מלפני ארבע שנים. יש דברים שבהם עדיף לא לגעת. אם זה לא שבור, אל תתקן".

לפירסול גם יש תיאוריה לפיה הסטנדרטים שקבע פלפס מושכים את כולם, ומזכיר שגם האימונים, התזונה והצד הטכני זוכים לשיפור תמידי. יש משהו בדבריו, למרות שראשי הענף יטמנו את ראשיהם בכלור אם פשוט יאמינו שהספורט שלהם חסין מהסמים שמפתים ספורטאים במקצועות אחרים.

כמו בטניס ובגולף, ההתקדמות הטכנולוגית בוודאי מרתיחה את הוותיקים, ששחו בעידן שכלל אדני זינוק מעץ ומים מלאי גלים. מאוחר מדי לאסור על החליפות, או לקבוע שלגברים אסור ללבוש בגד ים שמגיע מתחת לברך או מעל למותניים. יהיה מרתק לראות מה חוקים כאלה עושים, אבל זה לא יקרה. שחיינים שהופכים אטיים לא טובים למכירות, שלא לדבר על יצרני החליפות.

עוד בנושא:

האולימפיאדה באתר "הארץ"

שחיין יפני וחליפת השחייה המפורסמת. "סימום טכנולוגי"


מייקל פלפס. גלש לכיוון הקיר כמו נופש שמבלה בבריכת שחייה במלון במאיורקה