בייג'ין

1. למשחקים האולימפיים אין כמובן בעיה של רייטינג, אבל ההרגשה לאורך העשור האחרון היא שצעירים ובני נוער - בייחוד במקומות עשירים ושבעים כמו מערב אירופה, צפון אמריקה ואוסטרליה - רוצים חידוש. לילדים שיש הכל, שלא ממש רעבים ולא ממש רוצים להתאמן בריצות יומיות מפרכות או במשחים מתישים, האתגר הספורטיווי היום הוא מה שקוראים אקסטרים. זה נותן ריגוש, מריץ את האדרנלין ועבור זה שווה להתאמץ. זה לא מקרה שברחבי המערב ספורט האקסטרים צובר תאוצה, וזה לא מקרה שהתנועה האולימפית - אולי אטית קצת, אבל קשובה לשינויים - הכניסה ענפי אקסטרים למשחקים. כזה הוא למשל הטריאתלון, כזאת היא השחייה למרחקים ארוכים שבבייג'ין עורכת בכורה וכזה הוא גם מקצוע ה-BMX, שלראשונה נוסף לתוכנית תחרויות האופניים.

אופני המוטור קרוס כמובן מוכרים במערב, וצוברים תאוצה. באולימפיאדה בינתיים יש רק מירוץ, לא תרגילים, אבל זה מן הסתם עניין של עוד ארבע או שמונה שנים. בינתיים בקומפלקס האופניים המרשים והחדש בלאושאן, מסלול ה-BMX נערך לתחרויות. המסלול, רובו עפר כבוש, בנוי כעליות וירידות חוזרות ונשנות וסיבובים מעוקלים בפינות. כולו בסימן ירידה מתונה, אבל אין שום דבר מתון בספורט הזה. ה"גבעות" המובנות כל כמה מטרים במסלול מכוונות כמובן. רוכב BMX לא יאט, אלא יגיע במהירות שיא ויקפוץ/ירחף קדימה במהירות שיא. רוכב טוב עובר מסלול של כמעט 400 מטר ב-36-35 שניות. אולי זה לא נשמע מהר, אבל יחסית לגבעות ולגאיות, לעיקולים ולתלילות, החבר'ה האלה טסים וחסרי כל פחד. אקסטרים או לא אקסטרים.

כמובן שיש הגבלה על מספר המשתתפים מכל מדינה - אחרת ארצות הברית היתה שולטת - אבל גם כאן ברור איפה הספורט מפותח ואיפה לא. רואים זאת בתוצאות השלב המוקדם ורבעי הגמר שנערכו אתמול - אמריקאים, אוסטרלים והולנדים הם הרוכבים הבולטים. רואים את זה גם בקהל: הרבה מאוד אמריקאים, רובם מקליפורניה בירת ה-BMX, הרבה אוסטרלים וניו זילנדים.

האמריקאי מייק דיי, המדורג ראשון בעולם, מנצח במקצים שלו באופן מרשים; גם קייל בנט, עוד אמריקאי, ואלוף העולם מסתבר, זוכה לאהדה גדולה, אם כי בקושי עולה לחצי הגמר. אבל המעניין ביותר הוא האוסטרלי קמאקאזי. כן, זה שמו, לאחר ששינה אותו מג'יימי הילדרברנדט. הוא מוכיח את מה שטוענים חסידי הספורט - לא צריך להיות נער רזה בשביל להצליח, כל אחד יכול לעשות את זה. אי אפשר להגדיר את האוסטרלי אלא כבחור צ'אבי, 1.65 מטר גובה, אבל 83 ק"ג, ועל האופניים הוא נראה מצחיק. עד שהוא מתחיל לדהור, אז נשאלת השאלה למה הוא בחר בשם קמאקאזי ולא קמיקאזה.

2. את אנשי BOB (Beijing Olympic Broadcasting) קל לזהות, פשוט יש להם תלבושת אחידה. חולצות כפתורים תכולות או טי שירט כחולה עם נגיעות כתומות. כ-4,000 איש עובדים בחברה הבינלאומית-סינית שהוקמה לקראת המשחקים, והם אחראים להעביר לכם ולעוד 200 מדינות וטריטוריות את שידורי המשחקים. כמו מרכז העיתונות, גם מרכז התקשורת רוחש ורוגש 24 שעות ביממה, רק שפה יש הרבה יותר אלקטרוניקה, ואפשרות לראות כל דבר שמצולם ומשודר (והכל מצולם ומשודר) על מסכי HD באיכות בלתי נתפשת. בסופר סלואו-מו, הילוך אטי מאוד, באמת אפשר לראות את אגל הזיעה הנופל מהגבה של המתעמלת וכדומה.

וכרגיל, יש גם נציגות ישראלית. אלון קפלן, המנהל הטכני ומנהל הרכש של קשת, הוא אחד מ-32 המפקחים על איכות השידור. הוא היה גם באולימפיאדת החורף בטורינו 2006, וכשהתפנה מקום אצל BOB עבר את כל ועדות הקבלה. גם הממליץ אלכס גלעדי לא הזיק. את היום האחרון של המשחקים הוא לא יעביר בבדיקות במרכז השידורים הבינלאומי, אלא בטיסה לארץ, ובנתב"ג תחכה מונית היישר לטבריה. אולימפיאדה או לא, למעסיק יש סדר עדיפויות ברור, וצריך לפקח על שידור הגמר של כוכב נולד.

רוכבי ה-BMX בפעולה, אתמול ברבע הגמר