יש מהומה על החומה הסינית והכל באשמתו של דוויין ווייד. אוקיי, אולי לא הכל באשמתו, אבל כוכב מיאמי היט נחשף כשאחד מאותם תיירים חסרי סבלנות בתור האטי עד כאב לפני הקטע האחרון של הסיור - זחילה מסוכנת שלא היתה עוברת את תנאי הבטיחות בדיסניוורלד; קטע שמאיים להפוך חוויה של פעם בחיים להתנסות בתנאי עינוי.

ווייד מנסה פעולת הסחה שתביא אותו לראש השיירה. "הביטו, הנה קובי!", זועק תייר, אבל גם הטעות, שמאפשרת לווייד ליהנות כביכול ממעמדו של בראיינט, הסופרסטאר המאומץ של הסינים, לא מזכה אותו בהנחות והוא נותר מאחור.

יש רק מפלט אחרון לפני ההימחצות המוחלטת ודוויין ווייד מחליט להפעיל אותו. תג הספורטאי/סלבריטי של האולימפיאדה. ווייד מנופף בו ובתוך שניות מובהלים הוא ועמיתיו לנבחרת החלומות, דרון וויליאמס וכריס פול, לשולי התור ומוכנסים פנימה דרך דלת צדדית. מסתבר שאפילו בחלק של החומה הנקרא "מוטיאניו" יש כניסת VIP.

כעת מטופלים ווייד, וויליאמס ופול בידי חבורת עובדים סינים העושים ככל שביכולתם להעביר את שאר הסיור בנוחות ולהעניק לשלושה מסתור, אלא שההתעסקות בהם מביאה לפעולה ההפוכה. הקהל מסביב, שרק קודם לכן התחנן לחתימה ולתמונה משותפת, קורא קריאות בוז רועמות כלפי ווייד והיחס המועדף לו הוא זוכה. ווייד מגיב בחיקוי תווי פניו של שוורצנגר ומלמול ראפ צעקני לא פחות: "קדימה! תביאו לי תתי מקלע".

למקום מגיעה בבהילות ליסה ג'וזף, אשת יח"צ, והיא מחלצת את השלושה ומונעת תיגרה אפשרית.

ווייד יודה אחר כך שגם את הרגע המביך לכאורה בחומה הסינית הוא ינצור עמו לכל חייו. עושה רושם שכוכב ה-NBA נהנה מכל רגע כאן בבייג'ין. על הפארקט, שם טיילה ארצות הברית לחצי הגמר מול ארגנטינה עם שש תבוסות מוחצות (כולל על ספרד בה דיברו כמועמדת לזהב), וגם מחוץ לפארקט, החל מהחוויות בכפר האולימפי ועד הטיול שעשה בראשון האחרון.

לחם תירס ובירה קרה

זוהי האולימפיאדה השנייה של ווייד בן ה-26, שהיה שותף לביזיון באתונה כשנבחרת החלומות הסתפקה במקום השלישי. לפני ארבע שנים הוא מילא תפקיד מינורי, בעוד בביג'יין הוא הקלע המוביל של הנבחרת (16.2 נק' למשחק) ובכלל מפגין רנסנס אחרי השנה וחצי הקשה שעברה עליו.

רק לפני חמישה חודשים סגר עונה חודש לפני סיומה בגלל ברך כואבת, שהצריכה חודשיים של טיפולי שיקום מזורזים ועוררה סימני שאלה. לא רק על עצם השתתפותו במדי ארצות הברית בבייג'ין, אלא גם לגבי הקריירה: האם הוא כבר מעבר לשיאו?

אם ווייד לא הזים את כל סימני השאלה בשש ההופעות המצוינות שלו, שסייעו לדרים טים להזכיר את 1992, הרי שהמופע שנתן על החומה הסינית בצהרי החמסין של יום ראשון הוכיח: ווייד בשיאו.

זה היה מופע שנמשך בתוך המקטע האחרון והמשופע של הסיור. ווייד דילג מעלה בקלילות ובמהירות במדרגות שעוצבו לכפות רגליים קטנות בהרבה משלו. "זה כמו לעבוד במחנה הכנה", הוא אומר תוך כדי התנשפות כבדה, "כשאחזור למלון אני מתכוון לשים את הרגליים בקרח".

ווייד מתוודה שהוא לא ממש חובב טיולים ושבכלל העדיף להישאר במלון, אבל וויליאמס ופול שיכנעו אותו שאי אפשר להיות בבייג'ין ולא לראות ולחוות את אחד משבעת פלאי עולם.

"אני לובש מדי יום סופג זיעה על היד עליו כתוב 'מרובינס, אילינוי'", מצביע ווייד על ידו ומתייחס לעיירת הולדתו, "לא לכל הילדים מרובינס היתה או תהיה את ההזדמנות שניתנה לי לחוות דברים גדולים. לכן עלי לחוות אותם גם עבורם ועלי לחזור לשם מדי פעם ולספר על זה". באתונה זה לא היה ככה. "יצאנו רק פעמיים מחוץ לקומפלקס של הכפר האולימפי. פעם למסעדה ופעם לחנות של רשת לואי ויטון".

בבייג'ין ווייד טועם אווירה. הוא צפה בבריכת השחייה האולימפית בהישג השיא של מייקל פלפס, מלווה בכמה מחבריו לנבחרת. אגב, פלפס החזיר ביקור בחדר ההלבשה של האמריקאים במשחק נגד גרמניה. בנוסף צפה ווייד גם בכמה קרבות איגרוף. לטיול בחומה הסינית לקח עמו וייד גם את אחותו טרגיל ובן דודו אנטואן.

בעוד ווייד מקפץ בקלילות במעלה החומה מבקש אנטואן "20 שניות של פסק זמן". הגיוני, במיוחד כשהבחור סבל מהקאות במהלך הנסיעה עם האוטובוס לאתר. שני ילדיו של ווייד - זאיר בלסינג בן השש וציון מלאכי בן השנה - אינם בסין, אבל הם צמודים ללבו ותמונתם המשותפת מככבת על הצד הקדמי של מחרוזת הענק שלו.

רק שני דברים הפריעו לווייד במסע בן השעתיים. הוא נשבע ששמע את הרוכל זועק "לחם תירס", למרות שבמקור המלה היתה "בירה קרה", ולקח לו כמעט שעה להבין שהוא לא חייב לעמוד בתור כמו כולם. גם כאן, במזרח הרחוק, הוא מספיק סלב כדי לחתוך את הפורמליות המייגעת.

בדרך חזרה, בעוד ווייד מוקף בשורה הולכת ומתארכת של דורשי חתימות ותמונה משותפת, הוא מתמקד כולו במיקוח סוער עם הרוכלים הסינים לגבי כובע איכרים סיני וחולצת טי של החומה הגדולה. מעמדו לא מאפשר לו לנצח בהתמקחות מול הסינים, המאומנים בדרישת מחירים מופקעים מתיירים, ואפילו לא מול זקנה סינית שמנסה למכור לו בקבוק גייטורייד הנושא את דיוקנו. "היי, זה אני", אומר ווייד ונשמע בדיוק כמו מעריציו מלמעלה בעת הטיפוס על החומה. טון הדיבור שלו מרצין כשהזקנה פולטת בלי למצמץ: "10 יון בבקשה".

"10 יון בשביל בקבוק גייטורייד? הלו, זה אני על הבקבוק. אני יכול לקבל כזה בחינם", עונה לזקנה. מצד שני, ווייד יכול להרשות לעצמו לבזבז דולר וחצי על בקבוק.

לגימה, כמה תמונות משותפות עם מעריצים ובחזרה לאוטובוס. בחזרה לנבחרת. בחזרה לדומיננטיות על עולם הכדורסל במקום לתור את פלאי העולם. ההופעה המשופרת לאין ערוך של הנבחרת האמריקאית, שתפגוש היום (17:15) בחצי הגמר את ארגנטינה, עושה פלאים למצב רוחו של וייד. "אני מודה לכדורסל שאיפשר לי להצליח, להשפיע ולגרום לאנשים ליהנות", משתפך וייד, "לבקר בחומת סין אולי אינו החלום של כל ילד ברובינס, אבל חלום הכדורסל שהיה לי לקח אותי גם לכאן".

דווין ווייד צופה במשחק נבחרת הנשים של ארצות הברית בכדורסל. הכוכב של מיאמי משתדל לטעום אווירה בבייג'ין