הישראלי הראשון שאימן נבחרת אפריקאית - ספורט - הארץ
מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

הישראלי הראשון שאימן נבחרת אפריקאית

בשנת 1960 מונה ג'רי בית הלוי למאמן ניגריה והניח את היסודות לנבחרת המפוארת של ימינו

בתחילת שנות ה-90, כשהכדורגל האפריקאי קיבל תנופה ושמה של נבחרת ניגריה וכוכביה נישא בפי כל, שמעו הוותיקים את ג'רי בית הלוי מספר על נבחרת ניגריה של שנת 1960. בית הלוי, כך הדגיש עד יום מותו באמצע שנות ה-90, היה המאמן שהניח את יסודות הכדורגל לנבחרת ניגריה אותה אימן מ-1960 עד 1962.

בסיפרו של בית הלוי - "ג'רי, חיי סביב הכדור. שחקן, מאמן, יו"ר" - מוקדש פרק נכבד להרתפקה האפריקאית בניגריה שתפסה כותרות בולטות במדורי הספורט לפני 43 שנים.

איך הכל החל?

בית הלוי מספר על הפתעה גמורה. "שיחת טלפון, ועל הקו צבי ברים מראשי ההתאחדות לכדורגל בזמנו. יש לי הצעה שלא תוכל לסרב לה, אמר האיש החזק בהתאחדות לכדורגל". בפגישה בבית קפה בת"א אמר ברים "באמצעות משרד החוץ בירושלים, התקבלה בקשה שישראלי יאמן את נבחרת ניגריה. אתה המאמן המתאים. תאר לך ג'רי, אתה תהיה הצ'יף הישראלי הראשון שיאמן נבחרת אפריקאית".

התשובה של בית הלוי היתה חיובית וסוכם על חוזה לשנתיים. "משכורתי השנתית נקבעה, 1,800 ליש"ט פלוס דיור, רכב וביטוח רפואי (להוציא טיפול שיניים). שלחו לי ארבעה כרטיסי טיסה, לי לאשתי ולשני בני. הניגרים העמידו לרשותי מכונית חדשה ונהג צמוד לחודש, עד שאלמד את מסלולי התנועה בעיר, ובעיקר למגרשי הכדורגל. הגעתי לבירה לאגוס, למדינה בת 60 מיליון תושבים, שחציים מוסלמים, והשאר נוצרים ובני דתות אחרות". בית הלוי הגיע לניגריה כמה חודשים לפני יום העצמאות הראשון של המדינה. במסגרת החגיגות תוכנן משחק בינארצי נגד נבחרת גאנה, במה שכונה אז "הדרבי של אפריקה".

הבריטים החלו לעזוב, והניגרים בנו איצטדיון חדש בן 100 אלף מקומות. נבחרת ניגריה קיימה מספר אימונים, בהם הודגמו כמה תרגילים שבעיני המקומיים נראו חדשים. ביום המשחק היה האיצטדיון מלא וגדוש, הנבחרת חדורת מוטיווציה ובית הלוי ביקש רק דבר אחד: "ביקשתי מהם, אל תעלו כולם להתקפה. חישבו על ההגנה. בקשתי נפלה על אוזניים אטומות. הניגרים רצו על המגרש כאחוזי תזזית, אבל בהתקפות נגד הבקיעו הגנאים שלושה שערים. לא נעים לרדת מהמגרש לצלילי שריקות בוז". למחרת ההפסד (3-0) היתה כותרת ראשית באחד העיתונים המוסלמים הבולטים: "אתם רוצים עוד בושות מהסוג הזה? סלקו את האיש האחראי לכישלון". אבל בית הלוי לא חיכה אפילו לכותרות, לא חשב כלל על האפשרות לסגת. כבר בחדר ההלבשה, שניות אחרי התבוסה, הוא הבהיר לשחקניו כי הם רק בתחילת הדרך: "מחר בשעה 11:00 יש אימון".

בסיפרו מתאר בית הלוי את מצב הכדורגל הניגרי באותם ימים: "השוני הגדול בכדורגל חל עם בואי לשם. עד אז התגוררו כדורגלני הנבחרת הניגרית בבית מלון עלוב ומוזנח. פניתי ליו"ר ההתאחדות, שהיה גם סגן שר המשפטים, וביקשתי שישפרו את תנאי המגורים. כינסתי אותם למחנות אימונים, והם החלו להתאמן פעמיים ביום".

בשנות השישים היתה בניגריה מושבה ישראלית די גדולה. אנשי סולל בונה, חברת המים מקורות ומומחים שעזרו בפיתוח החקלאות. שגריר ישראל בניגריה היה אז שלמה ארגוב. שבוע אחרי התבוסה לגאנה הגיע לביקור בלאגוס משה דיין, שר החקלאות, שנפגש עם בית הלוי. דיין היה מעודכן בכל הפרטים: "בית הלוי מה יהיה, רק הגעת ואתה מפסיד במשחק הראשון". מאוחר יותר הגיע לביקור ממלכתי בניגריה נשיא המדינה, יצחק בן-צבי. משפחת בית הלוי היתה בין מקבלי הפנים ובן צבי החמיא לג'רי: "אתה הספורטאי שלנו".

המשימה הבאה של בית הלוי היתה מפגש נגד נבחרת מצרים בלאגוס. 100 אלף צופים הגיעו לאיצטדיון, ביניהם נשיא ניגריה ושגרירי ישראל ומצרים. ניגריה הפגינה משחק מצוין וניצחה 1-2. העיתון המוסלמי הסתפק בכותרת עניינית: "יש לנו נבחרת".

נבחרת ניגריה קיימה משחקי אימון נגד קבוצות צבא מאנגליה, ומפגש ידידותי (2-2) נגד דינמו מוסקווה הרוסית. המשחק עם דינמו מוסקווה זימן ללוי פגישה עם יריב קשה. "על ספסל דינמו מוסקווה ישב שחקן שדמותו נראתה לי מוכרת. היה זה לא אחר מאשר לב יאשין שוערה של דינמו ונבחרת ברית המועצות. ארבע שנים קודם לכן (1956), הוא שיחק באיצטדיון ר"ג עם רוסיה נגד ישראל וספג שער נגיחה מראשו של נחום סטלמך (1-2 לרוסיה). יאשין הביט בי ואמר 'יו, יו, יזראל'. בהעדר שפה משותפת הינהנתי בראשי ותו לו. יאשין, גדול שוערי תבל".

גם קבוצת אספניול ברצלונה הספרדית ביקרה בניגריה, וחזרה הביתה עם הפסד 1-0. בעיתונים המקומיים התחילו לפרגן "מתחילה להתגבש נבחרת". ואז הגיע הזמן למשחק ידידות נוסף נגד גאנה, הפעם באקרה הבירה. לפני המשחק נפגש בית הלוי עם מאמנה ההונגרי של גאנה, שיחה שלפי המאמן הישראלי התנהלה בגרמנית שבורה. בכל מקרה, ההונגרי הסביר כי "רק ניצחון חשוב כאן". 60 אלף צופים באיצטדיון בבירת גאנה ראו תיקו דרמטי 2-2, עם שער משווה של המקומיים. עכשיו, כותב בית הלוי בספרו, גם העיתון המוסלמי נשמע מפרגן: "העיתון שדרש לסלקני מהתפקיד אחרי ההפסד הראשון כתב - הוא אומנם מישראל, אבל תנו לו להמשיך בדרכו".

במוקדמות אליפות אפריקה זומן לניגריה מפגש כפול נגד נבחרת אלג'יריה. בלאגוס היו האלג'יראים טובים יותר, אבל החניכים של ג'רי השכילו לרדת מכר הדשא עם ניצחון 0-1. הסיפור הגדול היה במשחק הגומלין. ראשית, לבית הלוי כלל לא אושר להיכנס למדינה. מי שהדריך את הנבחרת היה מאמן הונגרי, שאימן את אלופת ניגריה. זה היה מזלו של ג'רי, כי מה שקרה באלג'יריה עורר סערה בחוגי הכדורגל באפריקה. אלג'יריה הובילה 0-2 כאשר לפתע החלו הניגרים להתווכח עם השופט וירדו מהמגרש. ניגריה הוענשה בסילוק מטורניר מוקדמות אליפות אפריקה, בית הלוי סיכם את הפרשה בספרו במשפט ברור: "הודיתי לאל שידי לא היתה במעל הזה".

בינתיים חלו שינויים בהנהלת ההתאחדות לכדורגל בניגריה. את מקום היו"ר הקודם תפס יו"ר מוסלמי. בספרו מתאר בית הלוי את סגירת הפרק הניגרי: "בפגישה הראשונה איתו הוא אמר לי - אתך לא אדבר על פוליטיקה, רק על כדורגל. לא נותר זמן רב לדבר על כדורגל, מועד החוזה הגיע לסיומו. כתבתי דו"ח על פעולותי, נתתי כמה עצות כיצד להמשיך ולפתח את מה שהתחלתי. רק בעוד כמה שנים אדע אם אומנם נשאה פעולתי בניגריה פרי".

ג'רי חזר ארצה. קבוצתו מכבי תל אביב היתה בשיא השפל תחת שרביטם של ההונגרי איגנץ מולנר והיוגוסלווי סאלבוליו סטנקוביץ. בתוך זמן קצר קיבל ג'רי צו 8, חזר להוביל את הקבוצה ולהיות אחראי על הסיפור המופלא של "תינוקות ג'רי".

המשימה שהכניעה את בית הלוי

באחד הימים קיבל בית הלוי מכתב לביתו בניגריה ובו סיפור מוזר. "יהודי אשר מתגורר באוסטרליה, גילה נכונות להעביר לקבורה בישראל את עצמות אחי אברהם שנפל בניו-גינאה". אברהם בית הלוי, שחקן הפועל תל אביב ומגן נבחרת ארץ ישראל, בחר להישאר באוסטרליה לאחר שהתלווה למכבי תל אביב בביקורה ביבשת ב-1939. אברהם בית הלוי שיחק במדי קבוצת ניו-סאות' ווילס וב-1945 נפל בקרב מול היפאנים במהלך מלחמת העולם השנייה, ונקבר בניו-גינאה.

משפחת בית הלוי עשתה מאמצים גדולים להביא את עצמות האח לקבר ישראל, אבל על פי החוק הבריטי חייל שנהרג נקבר במקום בו נפל ואין להעביר את עצמותיו. "אותו יהודי אוסטרלי ביקש 300 ליש"ט להוצאות טיפול", תיאר בית הלוי את רגעי התקווה. "הבנתי שזה רצון ההורים שלי ושלחתי את הכסף. אבל אחרי מספר חודשים התייצב היהודי בבית הורי בת"א, התנצל על שלא הצליח במשימה והחזיר את הכסף".

עד יום מותו הביע ג'רי בית הלוי אכזבה מכך שלא עלה בידו להביא לקבורה בישראל את עצמות אחיו.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם
הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
פרוייקטים מיוחדים