כולם מכירים את לאנס ארמסטרונג, פעם רוכב האופניים הפופולרי בעולם, היום "רק" הכי ידוע בעולם. אבל מה אומר לכם השם דני מקאסקיל? לפני שתמשיכו בקריאה, צפו בסרטון בתחתית הכתבה. הוא צולם במשך כמה חודשים בשנת 2009 בעיר אדינבורו, סקוטלנד, על ידי שותפו לחדר של מקאסקיל.

מקאסקיל רוכב שם על אופני פעלולים פשוטים בעיר, מדלג מעל ארונות חשמל, רוכב על גדרות מתכת, עושה פירואטים על גרמי מדרגות, והכל חלק, אתלטי, זורם ומהמם. סגנון הרכיבה של דני נקרא סטריט טריאל, או טריאל אורבני, והוא נגזר מרכיבת טריאל ומרכיבת פעלולים. רוכבי הטריאל מסתמכים על יכולות אתלטיות גבוהות, שליטה אבסולוטית ומדויקת באופניים, ונראים למתבונן מהצד כאקרובטים מיומנים בקרקס. מקאסקיל, אגב, בסיפור סינדרלה סייברי, זכה תוך כמה חודשים ל-13 מיליון צפיות ולפניות מגורמים מסחריים רבים. הסרטון, אגב, עומד על למעלה מ-31 מיליון צפיות ביוטיוב. כיום מקאסקיל כבר אינו מכונאי בחנות אופניים, אלא רוכב מקצועי הממומן בחסויות מהגבוהות בענף. בסרטונים החדשים שלו (Way Back Home, לדוגמה, עם מעל ל-23 מיליון צפיות) הוא מראה שהוא לא קופא על שמריו, ומעלה את הרמה כל הזמן.

הטריאל החל דרכו בשנות ה-60 של המאה הקודמת, דווקא כספורט ייחודי לאופנועי שטח. מטרת התחרויות היתה לעבור מסלול של מכשולים טבעיים ומלאכותיים, במינימום זמן וללא הורדת רגל אל הקרקע. האגדה מספרת, שבתחילת שנות ה-80 בנה אלוף ספרד באופנועי טריאל את אופני הטריאל הראשונים לבנו, כדי שיוכל להתאמן בטרם יעבור לאופנועים. הבן, אוט פי שמו, התגלה ככישרון רציני, והוביל את סצנת הטריאל העולמית עד שנות ה-2000, עם מספר שיאי גינס על שמו ו-12 תארי אליפות העולם. טריאל (Trial – ניסוי, ניסיון, מבחן), אם כך, היא רכיבת אופניים מאוד טכנית, על מסלול מאתגר ועתיר מכשולים, בו הרוכב נדרש ליכולות של שיווי משקל ויציבות במהירויות נמוכות, ניתור חזק מאוד מהמקום, פלג גוף עליון חזק ועוד. כדי להגיע לרמה גבוהה, הרוכב נדרש לשעות ארוכות של אימונים, כוח רצון, משמעת והתמדה.

הטריאל התחרותי מאוגד על ידי איגוד האופניים הבינלאומי, והוא ענף עם חוקים ברורים: מארגני התחרות בונים שישה מקטעי מכשולים טכניים, חלקם עם חומרים טבעיים כמו גזעי עץ וסלעים, וחלקם עם מכשולים מלאכותיים, כמו צינורות בטון, אדני רכבת ופחי זבל גדולים ("צפרדעים"). לכל רוכב שלושה ניסיונות בכל מקטע, הגבלת זמן וניקוד שיורד על נגיעת רגל בקרקע (Dab), או על הורדת שתי הרגליים. אבל הצדדים ששובים את הלב בטריאל הם דווקא אלו הפחות מאורגנים ומוסדרים: רכיבת הטריאל העירונית ורכיבת הטריאל בטבע.

יש לכם סיפורים מתחרויות בהן השתתפתם מסביב לעולם? ספרו לנו בפייסבוק

כמעט כמו בכל סצנה אזוטרית, גם לז'אנר הטריאל יש נציגים שרופים ומיסיונרים בארץ. נפגשתי עם שניים ממובילי הסצנה, שרון תרשיש (35), אבי הענף, ותום בר (26), הכוח החדש והעולה. באופן מיוחד ויפה, שני הרוכבים הקימו חברות למופעי ראווה של טריאל, אך במקום להפוך למתחרים זועמים, הם מופיעים יחד ומשתפים פעולה.

תרשיש רוכב טריאל כבר 17 שנה וכיום הוא מופיע באירועים רבים, על מתקנים מיוחדים שהוא מביא עמו למופעי הראווה של חברת "בייקשואו". "התחלתי בגלל הרצון שלי לרכוב על אופני הרים בטבע, בתנאים קשים ובמסלולים אתגריים ללא הורדת רגליים", הוא מספר, "היה קשה להתפתח כי לא היה בארץ ציוד, או מישהו ללמוד ממנו, והאינטרנט עדיין לא הומצא. קלטת וידאו של רוכב צ'כי הפכה לי את הראש, וכל יום, בדרך לעבודה ובדרך הביתה בחרתי לי מסלול אורבני להתאמן בו. טריאל אורבני מפשט את בעיית הניידות והלוגיסטיקה לצעירים חסרי רישיון וממון, ולכן הוא פופולרי בארץ ובכלל. את הבסיס של הטריאל לומדים ומתרגלים על משטחים ישרים, כמו מבני בטון שיש בכל עיר ובכל גן שעשועים. אני רוכב גם בשטח, על אופני הרים סטנדרטיים, ונהנה מכך שיש לי יכולת קטנה וממזרית שאין לכל אחד. אני לא נעצר במעברים קשים, ומקפץ מסלע לסלע בעליות וירידות קשות".

תום בר רוכב כבר עשר שנים ונחשב לרוכב המוביל את הסצנה היום. פרט לדף פייסבוק (עולם הטריאל של ישראל), בר ושותפו לחברת "בייקונטרול" גיא מלחי מעבירים הדרכות ואימוני טריאל סדירים באזור המרכז, חלקם במשעולי הכרך האורבני בתל אביב, וחלקם על סלעי היער הקרוב בן שמן. בשיחה עם בר, הוא מספר מה כל כך מדליק ברכיבת טריאל, האם יש עתיד לענף הזה בארץ, והאם כדאי לכולם, לכל רוכבי האופניים, להתאמן ברכיבת טריאל: "ההגדרה של טריאל בעיני היא ניסוי וטעייה, ניסוי והצלחה. על אופני הטריאל אני מרגיש שזה אני והאופניים נגד העולם, או נגד האובייקטים והמכשולים. מפעם לפעם, מרכיבה לרכיבה, אתה מוסיף לעצמך עוד יכולת, ומצליח דברים וקטעים שלא הצלחת בעבר. זה דורש השקעה ומחויבות, ולא רואים את הסיפוק כאן ועכשיו, כמו שרוב הישראלים אוהבים. אבל כשזה מצליח – הסיפוק הוא אדיר!

אקטיב | מדור חדש על ריצה, אופניים ואקסטרים

"הדבר שאני הכי אוהב בטריאל, הוא 'המהירות שבאטיות', כי אני פחות מתחבר לרכיבות אקסטרים של מהירות גבוהה כמו בדאונהיל. כרגע בישראל אין תחרויות רשמיות, ואיגוד האופניים הישראלי לא מקדם את הענף או מכיר בו, על אף שזה ענף תחרותי בינלאומי, עם אליפויות ארציות ואליפויות עולם של האיגוד הבינלאומי. יש בארץ תחרויות לא רשמיות כשיש אירוע גדול, בו רוב הרוכבים הבולטים מופיעים ומתחרים זה בזה. כן יש לנו אימונים חזקים וכיפיים בסופי שבוע, בהם החבר'ה מתאמנים ומתקדמים יחד. ברכיבות האלו יש המון מקום ליצירתיות, ביטוי אישי ודמיון, וכל רוכב עובר קטע בסגנון ובדרך הייחודיים לו. זה הפאן שבעניין. כל רוכב אופני הרים יכול ליהנות מהשליטה והיכולת שהטריאל ייתן לו. בהתחלה אפשר להסתדר עם אופני הרים רגילים, אבל אם אתה נכנס חזק לענייני הטריאל, תצטרך להשקיע באופניים מיוחדים".

נפרדתי משני הרוכבים ועליתי על אופני העיר שלי. פגשתי שני רוכבים מאוד מוכשרים ולא אופייניים לענף האופניים הישראלי. הם בחרו בענף שלא נמצא תחת אור הזרקורים, ומחייב משמעת אימונים קשוחה וסיזיפית, רק כדי להצליח לרכוב עוד קטע קשה, שאחרים לא צלחו. פרט לתוצאה הסופית, בה רוכב טריאל יכול לרכוב מקטעים טכניים שאחרים לא יצליחו, מצאה חן בעיני מאוד הדרך בה הוא מגיע ליכולות הללו - כדברי תום: "דרך שמלמדת משמעת עצמית, סבלנות, יצירתיות, קואורדינציה ועוד".

צפו בסרטון הפעלולים של מקאסקיל:

הכתבה לקוחה ממגזין interval - מגזין ספורט הסבולת החודשי של "הארץ"