לפני שנה בדיוק, הטלפונים הסלולאריים של מהדי סוהראבי ואמיר זרגארי לא הפסיקו לצלצל. על הקו היו מנהלי קבוצות האופניים הבכירות באירופה ומיטב סוכני הספורט שכסף יכול לקנות. המסר היה אחיד: כולם, ללא יוצא דופן, ניסו לשכנע את שני רוכבי האופניים האיראנים כי הגיעה השעה לעזוב את הביצה המזרח תיכונית, לחתום על חוזה מקצועני ולעבור לשחק במגרש של הגדולים – אירופה.

לאחר מסע שכנועים שכלל לא מעט ליקוקים, לחץ על נותני החסות הקודמים שלהם וסכומי כסף לא מבוטלים שנזרקו לעברם, סוהרבי בן ה-31 חתם בקבוצת הצמרת הבלגית "לוטו-בליסול" בעוד חברו זרגארי (32) סגר עסקה "חסרת תקדים" עם "איי.ג'י 2-אר" הצרפתית. לכאורה, חלום הטור דה פראנס של משטר האייתוללות בטהראן, החל לקרום עור וגידים. אלא שמתחת לפני השטח הסתתרה אמת אכזרית: חלומם של האיראנים היה הדבר האחרון שעניין את האירופים. אלה בכלל חמדו את הניקוד הרב שהשניים צברו בזכות ניצחונותיהם באסיה והמזרח התיכון.

לחדשות ולעדכונים הצטרפו לעמוד הפייסבוק של "ספורט הארץ"

לפני מספר שבועות, במסיבת עיתונאים שנועדה להציג את סגל הקבוצה החדש, החלום נקטע סופית: קברניטי קבוצת "לוטו-בליסול" הודיעו כי "סוהרבי לא ימשיך איתנו בשנת 2013". ככל הידוע, אותו הדין אמור לחול גם על זרגארי. את הטור הצרפתי, האיראנים שוב יאלצו לראות מהבית. "אין ברירה, אני חושב שבשנה הבאה נחזור לרכוב בקבוצות איראניות", אמר סוהראבי המדוכדך, רגע לפני שתפס טיסה חזרה לטהראן.

אבל זה לא הכל: את עונת הרכיבה הבאה, השניים צפויים להתחיל עירומים ומופשטים לגמרי מהניקוד שהבטיח את הישרדות קבוצותיהם האירופיות בדרג המקצועני הבכיר. אחרי שנה שחונה ונטולת הישגים מעבר לים, שווי השוק של סוהראבי וזרגארי עומד על אפס עגול. אין נקודות – אין חוזה. אותה שיטה שפתחה להם את דלתותיה של אירופה, היא זו שלועסת ויורקת אותם החוצה בגסות.

אין ספק כי בביתם הם יתקבלו בברכה. לפני שעשו את טבילת האש שלהם באירופה, זרגארי היה מלך העליות האיראני וסוהראבי נחשב למאיץ הטוב ביותר ביבשת. בשיאו, האחרון אף הוכתר כאלוף אסיה וזכה לכינוי "פיליפ ז'ילבר האיראני" בשל דמיונו המדהים (בסגנון הרכיבה) לאלוף העולם הבלגי. השניים עלו על הפודיום עשרות פעמים בשנים האחרונות, והודות לשיטה החדשה שהונהגה על ידי איגוד האופניים העולמי ((UCI, צברו כמות ניקוד זהה לזו של מנצחי שלבים בטור דה פראנס.

"אחת הבעיות שלנו הייתה שבאסיה התרגלנו להתחרות על דרכים רחבות", מנסה סוהראבי להסביר את ההזדמנות שהתפספסה, "באירופה אתה רוכב על כבישים צרים ועל אבנים משתלבות, כשיש סביבך בין 180 ל-200 רוכבים בכל מירוץ. באסיה יש לנו מקסימום 120 רוכבים". פקטור נוסף היה אורכם של המירוצים: האיראנים מסתבר, הורגלו במשך שנים לתחרויות חד יומיות שאורכן אינו עולה על 150 ק"מ, בעוד באירופה, לדבריו של זרגארי, "המתינו לנו מירוצים שהקצר מביניהם היה באורך של 200 ק"מ".

"ההבדלים הם תהומיים", מוסיף סוהראבי, "מזג האוויר, הקור, האימונים. הכול פשוט שונה אצלנו לגמרי. אנחנו אמנם הרוכבים הטובים ביותר באסיה, אבל ענף האופניים באיראן קטן בהרבה בהשוואה לאירופה: יש לנו לכל היותר 2,000 רוכבים, ארבע או חמש קבוצות בינ"ל וארבעה מירוצים גדולים". לדברי סוהראבי, הודות לעליות הרבות וההרים הגבוהים במדינתו, הרוכבים האיראנים נחשבים למטפסים מחוננים. הוא בעצמו מגיע ממחוז רנג'אן, השוכן בגובה של 1,800 מטר.

אבל לא רק הבדלי הרמות וגודל הענף עוצרים את האיראנים. מי שעוד מנע את הגעתם של הרוכבים האיראנים לאירופה בעבר, היה משטר האייתוללות בכבודו ובעצמו: סטיב תומאס, עיתונאי בריטי המסקר את ענף האופניים האסיאתי, מספר כי למרות רמת הרכיבה הגבוהה שהאיראנים הפגינו בשנים האחרונות, "הגבלות חמורות שאכף המשטר מנעו מן הרוכבים שלהם להתחרות מחוץ לאסיה". ומה הרוכבים אומרים? הם טוענים כי מה שמונע מהם לפרוץ לאירופה, הם דווקא אישורי הכניסה והעבודה של האיחוד. על פי סוהראבי, "הקשיים שמערימים עלינו עם הוויזה הם שגורמים לצעירים האיראנים לוותר מראש על המאמץ".  

ומי יכול להאשים אותם? עד היום הרוכבים האיראנים זוכרים כיצד האלוף המיתולוגי שלהם, חאדר מיזבאני, קיבל הצעה מאוד מפתה מקבוצה ספרדית בעלת שם, וברגע האחרון נאלץ להבריז ממחנה אימונים בשל בעיות "פתאומיות" עם אשרת הכניסה. גם סיפורו של חוסיין אסכארי, הרוכב האיראני שזכה באליפות האסיאתית ולא קיבל היתר לצאת לחלוקת הפרסים באיטליה, עדיין מהדהד בראשו של הדור הצעיר.

דבר אחד אפשר להגיד בביטחון מלא: הצלקת החדשה שנוספה לספורט האופניים האיראני עם הרחקתם של סוהראבי וזרגארי, לבטח לא תשפר את המצב של הענף. אחרי שראו את כוכביהם מושפלים על ידי העסקנים האירופים, כלל לא בטוח שהצעירים האיראנים יהיו נלהבים לזכות באותן נקודות קלות שהמירוצים האסיאתיים מציעים. "יש לנו נוער מאוד מוכשר", אומר סוהראבי ומודה: "אין ספק שהם נמצאים בבעיה גדולה".