כשכריסי וולינגטון חצתה את קו הסיום בתחרות איש הברזל של הוואי בשנה שעברה, אלופת העולם הנצחית לא יכלה להפסיק לבכות. הניצחון הסנסציוני שלה, הרביעי במספר באליפות העולם, הגיע בסך הכול שבועיים לאחר נפילה קשה מהאופניים שהותירה אותה דואבת וחבולה.

וולינגטון הפצועה הגיעה למקטע האחרון בפיגור של 22 דקות ולמרות הכול הצליחה להוכיח כי "הכול אפשרי בחיים", כשגברה על מירנדה קרפרה האוסטרלית בקילומטרים האחרונים של ריצת המרתון. "המירוץ הזה הוא הכול בשבילי", אמרה אלופת העולם הטרייה, כשדמעות נקוות בעיניה. היום (שני), הכריזה וולינגטון בת ה-35 על פרישה סופית באתר האינטרנט שלה.

הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

"ב-12 החודשים האחרונים היה לי זמן רב להרהר ולחשוב על העבר וכמובן העתיד שלי", כתבה וולינגטון. "העובדה שהייתי אשת ברזל מקצוענית היתה אחת מהחוויות הנהדרות בחיי. השגתי יותר ממה שיכולתי לדמיין. החוויות הללו יישארו אתי לנצח".

"כאתלטית תמיד חיפשתי את המירוץ המושלם", המשיכה וולינגטון, "המירוץ כנגד עצמי, שבו אחפור לתהומות המנטליים והפיסיים העמוקים ביותר. המירוץ שבו אמצא עצמי נלחמת בעוצמה כנגד מתחרותיי", כתבה. ומבחינת וולינגטון כלל לא היה ספק: המירוץ הזה היה אותה אליפות עולם בהוואי אשתקד. "הוא היה הדובדבן שבקצפת", הודתה אשת הברזל הבריטית, "הוא השלים אותי".

אבל סיפורה של וולינגטון הוא הרבה יותר ממספר אליפויות ותארים. אשת הברזל, שמחזיקה בכל השיאים האפשריים, כלל לא דמיינה עצמה הופכת לספורטאית מקצוענית. כן, היא רצה ושיחקה הוקי בילדותה, אפילו שחתה במהלך ימיה כסטודנטית, אך "מעולם לא הצטיינתי", חשפה לאחר זכייתה הראשונה באליפות העולם בהוואי ב-2007, "יותר התעניינתי בצד החברתי של הספורט".

השינוי העצום בחייה של אשת הברזל התרחש בשנת 2006. העובדת הממשלתית שהוצבה בנפאל שבה לבריטניה לאחר שנתיים (בהם בעיקר רכבה ורצה בשביל הכיף) והצליחה לנצח בטריאתלון מקומי, אשר העניק לה כרטיס כניסה לאליפות העולם בשוויץ.

כך הפכה וולינגטון לאלופת העולם בגיל 29. מיותר לציין שלאף אחד לא היה מושג קלוש מניין הגיחה הבריטית הצנומה והחייכנית. שבועות ספורים לאחר מכן – בעצת מאמן הטריאתלון ברט סאטון – וולינגטון עזבה את עבודתה והיתה על מטוס לתאילנד בדרך לקריירת טריאתלון.

הלא ייאמן המשיך לרדוף את וולינגטון גם בהמשך. בשנת 2007, חמישה שבועות אחרי שמאמנה שכנע אותה כי היא מסוגלת לעמוד במרחק, וולינגטון זכתה גם באליפות העולם הראשונה שלה באיש ברזל. "בחיים לא האמנתי או דמיינתי שזה יכול לקרות לי", טענה אז הבריטית, "אני חושבת שהניסיון שלי בדברים אחרים בחיים תרם במשהו לביצועים שלי". ההתעקשות של סאטון, כי לספורטאית הבריטית יש כישרון, הוכיחה את עצמה ובגדול.

בגיל 30, היתה זו תחילתה של קריירה חסרת תקדים עבור וולינגטון, ומאותה נקודה היא המשיכה ושברה כל שיא אפשרי בתחום. מלבד ארבעת הניצחונות באליפות העולם באיש הברזל, היא גם מחזיקה בשיא המסלול בהוואי (8:54:02 שעות), אותו קבעה בשנת 2009, בתוצאת איש הברזל המהירה ביותר שנקבעה אי פעם על ידי אישה (8:18.13 שעות) ובשיא העולם הרשמי (8:36.13 שעות). פעמים רבות אשת הברזל מצאה עצמה נלחמת על המקומות הראשונים עם הגברים החזקים בעולם.

ולאן פניה של האלופה מועדות כעת? עדיין לא ממש ברור. "התשוקה שלי לספורט עדיין לא נעלמה", הצהירה וולינגטון באתר האינטרנט שלה, "התשוקה שלי לחוויות ואתגרים חדשים הם מה שבוער בתוכי כעת". לדבריה, היא תמשיך להיות מעורבת בענף ולקדם את ענייני הצדקה הרבים בהם היא קשורה. את האוטוביוגרפיה שלה, "חיים ללא גבולות", צפויה להשלים בחודשים הקרובים.

אך סביר להניח כי לאלפי אנשי הברזל שנכנסו לענף בשנים האחרונות וצפו בוולינגטון מחוללת ניסים על מסלול המירוצים, שורות, דפים ומילים לא יספיקו – גם הם רוצים לראות את כריסי וולינגטון בוכה על קו הסיום רק עוד פעם אחת.