היום מצאתי את עצמי מחכה לגלים. שוב. התחלתי לגלוש לפני שש שנים כשהייתי בת 15, ומן הרגע הראשון הרגשתי שזה בוער בי. פשוט ידעתי שזה זה, שאני עומדת להיות גולשת ושהגלישה תהיה חלק בלתי נפרד מחיי.

חבל שאף אחד לא אמר לי שזה כלל לא פשוט להיות גולש בארץ, שאני אחווה יותר ימי ציפייה מאשר שעות גלישה, ושהרצון שלי להגיע לגלי הים יהיה גדול יותר מהים עצמו. וכך כמו כל גולש מתחיל, למדתי להכיר גם את הצד הפחות מהנה של הגלישה בישראל - אין גלים.

כל גולש חולם לקום השכם בבוקר, לתת סשן גלישה מרענן ולהתחיל את היום. ואם נשאר זמן בסוף היום, למה לא לסיים אותו עם גלישה משחררת לפני שקיעת השמש? אבל בשבילנו, לפחות כל עוד אנחנו גולשים בישראל, האידאל הזה יכול להישאר בגדר חלום מתוק, שהרי רוב הזמן אנחנו במצב המתנה לסוול (התקפת גלים) הבא. יושבים על החוף, מחכים לגלים, ואף אחד לא יודע מתי הם יגיעו.

כל גולש חולם לקום ולהתחיל את היום אחרי סשן גלישה מרענן, אבל למעשה כל גולש קם בבוקר ושואל את עצמו "למה אין כאן גלים?". כל גולש מתחיל את היום ומסיים אותו באותה שאלה: "מתי יהיו כבר גלים?".

הקיצוניים יותר מוסיפים תהיות כגון "למה אני גר פה?" ו"מה אני עושה כאן?". בכלל הייתי אמור להיוולד בהוואי או באוסטרליה, הם אומרים לעצמם, ומתחילים באמת לתהות למה אנחנו צריכים לחכות כל כך הרבה זמן לגלים? אנחנו הרי לא מבקשים הרבה, רק רוצים לגלוש.

לסיפורים נוספים עקבו אחרי דף הפייסבוק של "ספורט הארץ"

כאשר ההמתנה מתארכת והשבועות עוברים, אנשים מתחילים להיות "רעבים" לגלים. האופטימים מוצאים תחליף בדמות סקייטבורד ופאדל-בורד, או צופים בסרטוני גלישה, כדי שלפחות יראו את הים. אחרים פונים לשמים, מתפללים לאל הים, ממציאים "גלישת רחוב", חולמים על גלים שכרגע נשברים בארץ רחוקה ומנסים לחשב מהי הדרך המהירה ביותר בה יוכלו להגיע אליהם.

כאשר גם המתפללים נשברים ומבינים שהמקום היחיד אליו יוכלו להגיע במהירות הוא הבר השכונתי, הם פורקים את תסכולם על כוסית עם גולשים נואשים כמוהם, מספרים אחד לשני מה הם היו עושים לגל הזה ולגל ההוא, נזכרים בכל מיני גלים מטורפים שתפסו בחו"ל, או על ביצועים מרהיבים שהפגינו בפעם האחרונה שהיו גלים בארץ, שזה תמיד נראה כל כך מזמן.

בתקופת ההמתנה הבלתי נגמרת כולנו נדבקים למסכים, בודקים באובססיביות את המצוף הימי ואת המפות הסינופטיות באינטרנט, עד הרגע שפתאום מישהו מזהה שינוי במפה. ואז נשמעת הזעקה: "גלים באופק!".

היום המיוחל הופך לחגיגי יותר מכל חג ומועד. הגולשים מתהלכים מלאי אנרגיות, שמחים כאילו זה הרגע זכו בלוטו. הטלפונים לא מפסיקים לצלצל, הודעות בפייסבוק, מסרונים וסטטוסים מאושרים. הגיע היום שכל כך חיכינו לו. הכל מתבטל: אין עבודה, אין לימודים, אין בית ספר - יש גלים!

כולם נפגשים בים, כל ה"רעבים" הופכים שבעים, וכל התסכול, הייאוש, הציפיות והשאלות הקיומיות נשכחים ברגע אחד קטן - אנחנו על הגל.