מתחילים לתכנן את חופשת הסקי הקרובה ומתקשים להחליט מה אתם מעדיפים הפעם, שוב להחליק באלגנטיות על מגלשי הסקי או להתפרע עם הסנובורד? אולי כדאי שתקראו את פיסת המידע הבאה: הסנובורד הוא כבר לא מה שהיה. מתברר כי שני עשורים אחרי פריצתו המטאורית של קרש הפלא לאתרי הסקי ולתודעה העולמית, הפופולאריות שלו בארה"ב ובאירופה מתחילה לדשדש.

ממחקר שערך לאחרונה RRC Associates , מכון אמריקאי אשר מתמחה באפיון תעשיית הסקי המקומית והשפעותיה הכלכליות, עולה כי "הגידול הקבוע שהתרגלנו לראות בגלישת סנובורד נעצר", כפי שטוען מנהל המחקרים של המכון, נייט פריסטו, "הסנובורד נמצא כעת בדרך להידרדרות משמעותית".

הנתונים שמפרסם איגוד אתרי הסקי האמריקאי, ממחישים את המצב העגום אליו נקלעה אחת התעשיות הטרנדיות והמתפתחות ביותר בארה"ב של השנים האחרונות. אחרי שבשיא הפריחה גולשי סנובורד מנו קרוב לשליש מכלל המבקרים באתרי הסקי האמריקאים (לפני שנתיים), כיום הסקרים מראים כי הם מהווים בסה"כ 30.2% מהמבקרים. התחזיות אם תהיתם, כבר מדברות על הידרדרות נוספת מעבר לפינה.

גם מספר הימים הממוצע שגולשי סנובורד פקדו את אתרי הסקי צנח בצורה משמעותית, נטען במחקר, ומשיא של 7.6 ימים בשנה לפני 15 שנה, המספרים צנחו אל שפל של 6.1 כיום. לעומתם, על פי הניו יורק טיימס, הסקיירים (גולשי הסקי), שומרים כבר כמה שנים על מספר עקבי של 5.5 ימים בשנה.

מי שחושב שהמצב הזה מאפיין רק את הענף רק אצל הדוד סם, טועה. "המגמה הזו מתחילה להיות נפוצה גם באירופה", טוען מוריס פואנקינוס, גולש ותיק ואחראי על השכרת ציוד הסקי באתר החרמון, "גם שם אתה רואה דעיכה כלשהי. בשנים האחרונות הרבה מאוד גולשי סנובורד מעדיפים לחזור לסקי".

פואניקוס מספר כי בכל ביקור שלו באתרי סקי אירופיים בשנים האחרונות, הבחין בכמות הולכת ומדלדלת של גולשי סנובורד על המסלולים. "גם כשאני נוסע לחו"ל כדי להזמין בשבילנו ציוד, נציגים במפעלים כמו Atomic, Salomon ו-Head מספרים לי שימים לא קלים עוברים על התעשייה". בארה"ב, הכרסום ברווחים כבר הביא למספר פשיטות רגל.

"אני לא מגדיר זאת כהידרדרות, אלא יותר כהתפכחות", מנסה ברק טל , מדריך סנובורד בכיר, להסביר את התופעה. "אחרי שהתפתחה כמו מטאור, הולידה אינספור נישות חדשות ואפילו הגיעה לאולימפיאדת החורף, בועת הסנובורד בסה"כ מתחילה לחזור למימדים הגיוניים", הוא אומר.

לדבריו ההסבר לכך הוא די פשוט: הסקי שבשני העשורים האחרונים נתפס כרגוע, קונבנציונאלי ואפילו ממסדי ומשעמם, סוגר את הפער על האח הסורר והמחתרתי. הביגוד נהיה צבעוני ורחב יותר, התחרויות נהיו מאתגרות יותר, "והגולשים מזהים את העובדה שהענף הישן שהכירו, מתחדש ונהיה מדליק יותר. זה בעצם Back to Basic (בחזרה למקורות)", מסכם ברק.

החדשנות הטכנולוגית היא חלק בלתי נפרד מהעניין. אם פעם הדבר שייחד את הסנובורד היו יכולות ציפה ותמרון מופלאות בשלג עמוק – בעיקר תוצר של רוחבו היחסי - הרי שהיום, פיתוחים טכנולוגים במגלשי הסקי, סגרו לחלוטין את הפער והפכו את חווית הגלישה "להרבה יותר נעימה", כפי שטוען עצמון מלצר, מנכ"ל חברת סקימולטור.

"מגלשי הסקי של היום הרבה יותר קצרים ורחבים, מה שהופך אותם לידידותיים יותר. תוסיף לזה אפשרות לגלישה מהירה, יכולות תמרון אקסטרימיות ותראה שהסקי החזיר לעצמו כל יתרון אפשרי ביחס לסנובורד". לדבריו של מלצר, באתרי הסקי האירופיים, לפחות שמונה מתוך עשרה גולשים, יהיו סקיירים.

המאבק בין שני המחנות מעולם לא נראה מר יותר. כל אחד מהצדדים רוצה להיות זה שישלוט בשטח, הראשון לגלוש בשלג הלבן והבתולי בשטחי האוף פיסט. הסקיירים מספרים לנו כי הם לא ממש מתים על גולשי הסנובורד המגושמים והאיטיים, ואילו האחרונים טוענים שהם יוצאים מכליהם למראה גולשי הסקי שגונבים מהם את זכות הראשונים על שטחי הפרא שמחוץ לאתרים.

ומה קורה אצלנו בישראל? באתר החרמון מספרים לנו, כי בניגוד למה שקורה בארה"ב ובאירופה, דווקא כאן על ההר הקטן, כמות הגולשים מכל צד, מתחלקת באופן די שוויוני. ביום חזק מספר פואקינוס ממערך ההשכרה, יחולקו בממוצע קרוב ל-500 קרשים. "בכל שנה אנחנו רואים גידול של 10-15% במספר גולשי הסנובורד", הוא מציין. הבעיה העיקרית, מספרים לנו בחרמון, היא מחסור חמור במדריכים.

לטל יש מספר הסברים למגמה ההפוכה שהתגלתה בחרמון: מלבד האיחור האופנתי של כל טרנד (כולל השליליים שבהם) שמחלחל לישראל מארה"ב, לטענתו רוב גולשי הסנובורד שמגיעים לחרמון יהיו צעירים בגילאי 20-30 – אלו שלא יכלו להרשות לעצמם חופשת סקי יוקרתית בחו"ל ונמצאים בדיוק בגיל בו הטרנדיות הממוסחרת של הסנובורד עדיין קורצת.

"המנטאליות החוראנית של הישראלים משתלבת עם תרבות הסנובורד יותר מאשר עם הסקי. הגולש הישראלי ייקח נעליים מהחבר, ישכיר את ה'בורד' במג'דל (שמס) ויוותר על הדרכה". המשקיענים יותר יעדיפו לתפוס טיסה לאוסטריה, צרפת, שווייץ או איטליה ולהשקיע את מיטב כספם בהדרכות סקי יוקרתיות.

אבל הנתונים שמגיעים מהחרמון אינם בהכרח משקפים את מציאות השלג הישראלית. מהמספרים שמספקת לנו חברת התיירות סקי-פס, מתגלה כי 63% מהישראלים שיוצאים לחופשות סקי (מתוך כמות משוערת של 40,000 תיירי שלג) עדיין יעדיפו את המגלשיים "המיושנים" על פני הקרש "הצעקני". ברשת סקימולטור המצב אפילו קיצוני יותר. שם מספרים לנו כי לפחות 80% מהציוד שנמכר בכל שנה, מיועד לגולשי סקי. "לפני 5 שנים מגמת הנהירה לסנובורד נעצרה. כעת הסקי שוב נהנה מרוח גבית חזקה", מספר מלצר. מלבד המסורתיות המושרשת של הענף בקרב המשפחות הישראליות, האצבעות מופנות אל עבר הרוחות המרעננות והחדשנות הטכנולוגית שנלווית להתעוררות של הסקי ברחבי העולם.

ומה באשר לתחזיות העתידיות? ובכן, זה מאוד תלוי את מי שואלים. לדעתו של רונן כ"ץ, מנכ"ל חברת סקי פס, "הירידה (היחסית) של הסנובורד היא לצורך עליה". כ"ץ צופה כי תוך מספר שנים תעשיית הסנובורד תדביק את הפערים שכעת פותחים היריבים מצידו השני של המסלול, והוא מאמין כי בעוד 10 שנים, קרוב ל-40% מהגולשים הישראלים, יעשו זאת על קרש ולא על מגלשיים. חוץ מזה הוא מציין, כי לפחות אצלנו בארץ, 50% מהגולשים המתחילים יעדיפו סנובורד על פני סקי – "במיוחד הצעירים שבהם בגילאי הכניסה. זה עדיין יותר 'קול' להגיד בכיתה שגלשת על סנובורד", הוא טוען.

מלצר מנגד, מאמין באיזשהו סוג של סטטוס קוו בין ענפי. לדעתו כל תעשיית תיירות החורף מכוונת סקי והוא צופה כי הסנובורד ימשיך להישאר האנדרדוג המרדן – משרתם של צעירים רודפי אדרנלין שמחפשים אקשן וריגושים. על אחוזים הוא אינו מוכן להתחייב. "הכול תלוי איפה תבחר לגלוש", מתעקש טל, "יש אתרים בעולם שבהם בקושי נותנים לגולשי סקי להיכנס ולהיפך". אולם על דבר אחד מדאבוס ועד החרמון, כולם מסכימים: גם אם דברים מעט מקרטעים עכשיו, הקרש המופלא איתנו כאן כדי להישאר.