בהפרש של 24 שעות בשבוע שעבר, החליטו שני מאמנים ב-NBA להשתמש באחת השיטות היותר ידועות לשמצה ברבעים אחרונים של משחקים צמודים. אייברי ג'ונסון הורה לשחקני ברוקלין לבצע עבירה על דווייט הווארד בלי קשר למהלך ההתקפה של הלייקרס, בעוד סקוט ברוקס ואוקלהומה חשפו באופן דומה את ערוותו המקצועית של דיאנדרה ג'ורדן מקו העונשין.

איש מהמאמנים לא התנצל על האסטרטגיה המפוקפקת מבחינה ספורטיבית, שכונתה "Hack-A-Shaq" על שם האיש למענו נבראה בסוף שנות התשעים על ידי דון נלסון, אז מאמן דאלאס. מבחינתם, הם רק עשו מה שצריך כדי להעניק לקבוצתם את הסיכוי הטוב ביותר לנצח. גם גרג פופוביץ' הגדול לא התבייש לעשות זאת פעמים רבות בעבר, ואף היטיב לתזמן את העבירות הללו באופן מושלם. השאלה אם הליגה צריכה להתערב לגיטימית, אבל כך גם התהייה הבאה: מדוע האירוע המביך הזה כמעט תמיד קורה לשחקנים גבוהים? או במלים אחרות, מדוע הענקים הופכים כל כך קטנים ברגע שהם עומדים על קו העונשין?

הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

לשאקיל אוניל, קלע של 53% מהקו בקריירה, יש הסבר פשוט. "רוב השחקנים הגבוהים האמיתיים, לא הרכים האלה מהדור החדש שבתקשורת אוהבים להלל, פשוט לא נולדו קלעים", אמר אשתקד ל"לוס אנג'לס טיימס", "מעולם לא נולדתי לקלוע. לא כל אחד ניחן ביכולות של סטיב קר ורג'י מילר". ההסבר הזה פשטני מדי, אבל קשה לצפות למשהו אחר מהאיש שהחטיא 6,496 זריקות בקריירה וטען כי "אם הייתי קולע טוב מהעונשין, ודאי הייתי שחצן ולא האדם הצנוע שאני".

צ'ונסי בילאפס, קלע של 89% שנאלץ לצפות מדי ערב בחבריו הגבוהים בקליפרס, ג'ורדן ובלייק גריפין, מבזים את אומנותו, טוען שהכל בראש. "אנשים אומרים שזו הזריקה הכי קלה בכדורסל, אבל זה גם מאוד מלחיץ כי כולם מביטים בך. נכון שאיש לא שומר עליך וזה רק אתה והטבעת, אבל ההיבט הפסיכולוגי מאוד משפיע".

גם ההסבר הזה בעייתי. הרי הפסיכולוגיה של קו העונשין אמורה להשפיע על נמוכים וגבוהים כאחד. נכון לאתמול, תשעה מעשרת קלעי העונשין הגרועים בליגה הם פאוור-פורוורדים וסנטרים, כולם בין 50% ל-65%. ביניהם כוכבים כהווארד, גריפין וברוק לופז. כל אחד מהם יכול לשלוט לבדו במשחק כדורסל, אך באותה מידה להיקלע לחוסר אונים כשהוא נדרש לבצע מה שילד בקט-סל מסוגל לעשות טוב יותר.

"בעונה שעברה הייתי הולך לקו וחושב 'רק אל תחטיא'", אמר לאחרונה גריפין, שהתקדם מ-52% אשתקד ל-61% אחרי עבודה אינטנסיבית בקיץ עם מאמן קליעה. הוא לפחות מנצל את אוזלת היד כדי לגרוף עוד כמה דולרים בפרסומת מלאת הומור עצמי למכונית, בה הוא חוזר לעבר ומציע לגרסה הצעירה שלו לעבוד על זריקות עונשין ("והרבה").

התיאוריות המעניינות באמת נוגעות בהיבטים פיסיולוגיים. "זרועות ארוכות וכפות ידיים גדולות אולי עוזרות לגבוהים במשחק, אבל על הקו הן מהוות מגבלה", טען ג'ון הולינגר מ- ESPN, "קשה מאוד לשחקן כזה לשחרר כדור באופן מהיר וטבעי עם קשת נכונה. שחקנים כאלה משחררים את הכדור באופן אטי ומסורבל. כך יוצא שגבוהים רבים הופכים מנכס לנטל ברגע שנשמעת שריקה".

המשפט האחרון כבר הוכח אמפירית, ועל פני תקופה ארוכה. באתר "SportsnStat" בדקו את הקורלציה בין גובה השחקנים שלקחו 1,000 זריקות עונשין לפחות לאחוז הקליעה בשנים 2012-1980. המסקנות העניקו תוקף אנליטי לאירוניה: ככל ששחקן גבוה יותר, כך גדל הסיכוי שאחוזיו יהיו נמוכים יותר. גם התיאוריה לגבי השפעת גודל היד נבדקה כמותית, באמצעות מידע שנאסף על המועמדים לבחירה בדראפטים האחרונים. נמצא מתאם גבוה בין גודל היד לאחוז מהעונשין. ראג'ון רונדו - אמנם גארד, אבל בעל כפות ידיים גדולות במיוחד - תומך בתזה עם 62% מהקו בקריירה. מקריות? כנראה שלא.

כמובן שלא כל גבוה הוא אוטומטית בדיחה עצובה מהעונשין. תראו את דירק נוביצקי, 2.13 מטר ו-89% מהקו. יאו מינג, על 229 הסנטימטרים שלו, סיים קריירה עם 83%. אלא שהם ניחנו גם ביד רכה מחוץ לאזור הצבע, דבר עליו התאמנו לא מעט. נוביצקי זרק שלשות מאז היה נער. שאקיל, הווארד, בן וואלאס ולא מעט סנטרים כבדים אחרים לא מסוגלים לקלוע מחצי מרחק גם אם חייהם תלויים בכך.

זה לא אומר שהם לא מנסים. שאקיל אמנם היה עצלן, ובאיזשהו שלב הרים דגל לבן וטען כי העיקר שהוא "קולע את הזריקות החשובות באמת" (מה שמעולם לא הוכח אמפירית), אבל יש כאלה שלא מתייאשים. גריפין מנסה לשפר גם את הקליעה מחצי מרחק, בעוד הווארד לא מפסיק לזרוק מהקו באימונים. מאז דרך לראשונה על הפארקט במחנה האימונים, הצוות המקצועי של הלייקרס ניהל מעקב אחרי כל זריקת עונשין שלו. "הוא קלע 80% מהן", הצהיר עוזר המאמן צ'אק פרסון ערב תחילת העונה. במשחקים, כאמור, זה לא ניכר. "זה עוד יגיע", אמר סופרמן אחרי הערב הקשה מול ברוקלין.

ייתכן, אבל יש סיכוי טוב יותר שלא. העובדות והמספרים לא מעודדים, ובהחלט יכול להיות שזה אפילו לא קשור במידת ההשקעה באימונים או בליטוש הטכניקה. "יש שלוש רמות של קלעי עונשין", סיכם צ'רלס בארקלי (73% מהקו בקריירה) עבור ה"טיימס", "יש את המעולים, את הטובים ואת אלה שפשוט לא מסוגלים. זו האמת. יש מרווח להשתפר, אבל הוא לא גדול". הבעיה הגדולה של האנשים הגדולים, אם כן, צפויה להישאר כזו.

צפו בגרג פופוביץ' מתגרה בשאקיל עם האק-א-שאק, חמש שניות מפתיחת המשחק: